החל מיום 19.02.2009 בבתי הקולנוע
Bienvenue chez lez Chtis
סרטו של   ד נ י  ב ו ן
 
הסרט הצרפתי המצליח ביותר בהיסטוריה של הקולנוע הצרפתי, עם יותר מ20,000,000 צופים, בעל ההכנסות הגבוהות ביותר !
 
פיליפ אברמס הוא פקיד דואר בעיירה דרומית בצרפת, סלון דה פרובנס, אשתו ג'ולי הנמצאת כמעט תמיד על סף דפרסיה ממררת את חייו. כדי לעודד אותה מנסה פיליפ לרמות את מעסיקיו ולקבל משרה באחת מעריי הריביירה הצרפתית. כשמעשיו מתגלים הוא נענש ונשלח לאחת הערים הצפוניות.
כמו צרפתים דרומיים רבים, משפחת אברמס גם היא מגלה יחס קר וצונן לצפון ולתושביו, הקור, הצרפתית המשונה, הדיאלקט הבלתי מובן הנקרא "שטי" גורמים לכך שפיליפ יוצא אל הקור הגדול לבד.
אבל כאן הוא פוגש חבורה של עובדים חביבים בראשם, הדוור המקומי אנטואן והסיוט הופך חוויה נעימה. איש בבית לא מוכן להאמין לו שהוא נהנה במקום החדש.
בסדרה של שקרים, תעלולים, והמצאות הוא בונה לג'ולי את העולם שהיא מאמינה בו, כמה נורא בצפון ...עד שהאמת תתגלה.
 
 
 
 
 
 
 

שחקנים
פיליפ אברמס : קאד מראד Kad Merad
אנטוטן : דני בוןDany Boon
ג'ולי אברמס: זואי פליקס Zoe Felix
אנבל: אן מריוין Anne Marivin
פבריס: פיליפ דוקאן Philppe Duquesne
יאן: גי לקלויז Guy Lecluyse
מומו :זינדין סואלים Zinadine Soualem
המפקח לביק: ג'רום קומנדר Jerome Commandeur
ובהשתתפות
לין רנו בתפקיד אמו של אנטואן Line Renaud
מישל גאלאברו בתפקיד הדוד של ג'ולי Michel Galbaru
וסטפן פרייס בתפקיד ג'אן Stefan Freiss
 
 
 
בימוי :דני בון Dany Boon
תסריט : דני בון , אלכסנדר שרלוט, פרנק מנייה
מבוסס על רעיון מקורי של דני בון
שותפה אמנותית: יעל בון
צילום : פייר איים
עריכה: לוק ברנייה, ג'ולי דלור
עיצוב: אלן וסייה
מוסיקה: פיליפ מורלייה
הפקה: קלוד ברי וג'רום סיידו
 
צרפת 2008 / 106 דקות / צבע
צרפתית תרגום לעברית
 
 
הסרט מופץ על ידי עדן סינמה בבתי קולנוע דיזנגוף תל אביב, בית גבריאל , תיאטרון ירושלים, , כוכב רמת השרון וברחבי הארץ
 
ראיון עם דני בון
 
איך עלה הראיון לעשות את הסרט ?
ת: חשבתי עליו עוד לפני שביימתי את סרטי הקודם, אבל לפני רציתי לבדוק אם אני מסוגל לביים סרט. לא רצתי להיכשל עם ספור שיש לו חשיבות רבה בשבילי. כל ספור הוא חשוב אבל זה הוא על ילדותי, על האזור שבאתי ממנו, האנשים שאני מכיר... ובכן הם האחים שלי. הרעיון צמח מהדימוי שיש לאנשים על האזור הזה שאינם מכירים. לצרפתים יש דימוי מאד שלילי על האזור אולי בגלל העוני, אולי בגלל הייאוש, האבטלה במכרות. מכאן צמח הרעיון לעשות קומדיה מאד אנושית, בה הגיבור הראשי הוא מבני המקום והוא מגלה את התרבות של השטי (רק מכונה הז'רגון והאיזור כולו) ואת הסביבה, האנושיות והחום של אנשי הצפון, היכולת הרבה שלהם לחלוק, הנדיבות.. כולם מתנקזים למשפט המוכר  "זר המגיע לצפון בוכה פעמיים, בפעם הראשונה כשהוא מגיע ובפעם השנייה כשהוא עוזב". הסרט הזה הוא על מה שאני ולכן הוא חשוב לי מאד.
 
איך נעשתה הכתיבה ?
ת: כתבתי לבדי במשך שנה, והגעתי אל הסיפור. הדמויות ומספר יפה של סצנות שאכן מצאו את דרכן בסופו של דבר אל הסרט. ואז הרגשתי שאני חייב לחלוק את זה עם כותבים נוספים. פניתי לפרנק מנייה, שהוא כותב לא כל כך מוכר, אנשי הפמליה שלי לא הבינו למה אני עושה את זה ועובד עם כותב לא ידוע. אבל היה לי נוח איתו והוא גם מהצפון, הוא שהכיר לי את הכותב הנוסף שאינו מגיע מהצפון אבל נשוי לבחורה מהאזור. שלושה חודשים עבדנו עד לטיוטה הסופית, תיקנו ושיפצנו עד לרגע האחרון.
 
מה היו הקשיים בכתיבה ?
ת: הבעיה העיקרית הייתה להפוך את הכל לקומדיה. על זה הזעתי בעיקר, כשאני עושה חיקויים של בני הצפון לפני קהל חי, זה הרבה יותר קל, הדמויות מוגזמות וממש קריקטורות. אבל זו מוסכמה ואנשים צוחקים עליהם ואיתם. אבל בסרט אתה מראה דברים, מקומות ויוצר תחושת מציאות ולכן הדמויות צריכות להיות אמינות. ולגבור הראשי יש דימוי מאד מסוים על הצפון, דימוי שנתקלתי בו במשך 15 השנים האחרונות בכל פעם שהופעתי במקום שהוא דרומית לפריז.
 
האם לקחת לעצמך תפקיד משנה כדי שתוכל להתרכז יותר בבימוי? האם היית יכול להיות רק הבמאי?
ת: או לא, רציתי להיות בסרט. ולמרות ששם משפחתו של הדמות שלי נושאת את אחת משמותי, כשאני כותב אני לא חושב מי יגלם איזה דמות. בשום שלב בכתיבה לא חשבתי "יהיה לי תפקיד יותר קטן בסרט".  נכון שמתוך 53 ימי צילום לקאד מראד היו 52 ולי רק 30 אבל גם זה הרבה. המפיקים אמרו לי "הדמות שלך מגיעה רק אחרי עמוד 15 בתסריט", אמרתי אני לא יכול לשחק מישהו מהדרום אני חייב להיות בן השטי. והתמונות בפתיחה חשובות כדי ליצור את האווירה ומה אנשים חושבים על הצפון.
 
איך היה לצלם באזור שלך?
ת: איך אני אגיד את זה, אם אני הולך בעיר ליל ללא כובע, לוקח לי חצי שעה כדי לחצות חלק קטן מהרחוב. לכן בזמן הצילומים בעיירה שצילמנו, התגודדו הרבה מאד אנשים. אבל הם היו נהדרים למרות שהיו מאות אנשים כשביקשנו שקט היה שקט. וזה די נדיר. מצד שני מדי ערב הייתי עסוק בלחתום על תמונות, אבל זה היה כיף גדול.
 
ברגע שסיימתם, האם היה איזה הבט בסרט שהפתיע אותך?
ת: לא, כי כתבתי אותו, ביימתי, צילמתי ערכתי. ראיתי איך הוא נעשה, מה שלא הערכתי זה את כמות הצחוקים ואת עוצמתם כשהקהל הרחב יצפה בסרט. מאד התרגשתי מזה, בשבילי ובשביל האנשים באזור שלי.
 
דני בון נולד כדניאל המידו בשנת 1966. בצפון צרפת. אביו ממוצא אלג'יראי היה מתאגרף שהפך לנהג משאית ואמו צרפתייה. את שמו הבימתי הוא לקח מדמות שהופיעה בסדרה טלוויזיה אמריקאית. בשנת 1993 החל להצליח ולהופיע בפסטיבלים ברחבי צרפת ובארצות דוברות צרפתית. כמה מן הדמויות והסקצ'ים שיצר הפכו להיות פופולאריים. הוא הופיע במספר סרטים אבל הפריצה הגדולה היתה בסרט בימבולנד בשנת 1998.
בשנת 2003 נישא ליעל הריס אם שני בניו הקטנים והתגייר. בעקבות השתתפותו בסרט "חג מולד שמח" הפך לכוכב. הופיע לצידו של דניאל אוטיי בסרט , "החבר הכי טוב שלי" ונתן את קולו לכמה סרטי אנימציה.
בשבוע הראשון להפצתו בצרפת, שבר הסרט "ברוכים הבאים לצפון" את כל שיאי ההפצה בצרפת. עם למעלה מ -5 מליון צופים. אחרי ארבע שבועות צפו בו 16.5 מליון צרפתים - למעלה מרבע מהצרפתים צפו בסרט בבתי הקולנוע . במשך כמעט שנה הופיע על הבמה בגרסה חדשה של "אידיוט לארוחה" הוא אמור להופיע בסרט החדש של ג'אן פייר ג'נו (אמלי) ובסרט החדש של דניאל תומסון (כסאות מוסיקליים)
 
קאד מראדיליד 1964, אלג'יר הגיע לצרפת כילד. החל את הקרירה שלו כזמר ומתופף בלהקת רוק, והופיע עם ההרכב שלו בקלאב מד. הופיע בסרטים רבים בתפקידים קטנים הפריצה הגדולה הייתה כשהופיעה בסרט "כשהנערים שרים" , זכה בפרס הסזאר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו הנוגע ללב בסרט "אל תדאגו אני בסדר", לאחרונה נראה בארץ בסרט "פריז 36".
 
 
 
 
 
 
לין רנובת הצפון , אחת הזמרות והשחקניות הותיקות בצרפת.
החלה את הקריירה שלה בשנת 1945 באולמות המיוק הול בפריז. והוציאה אלבומים שהצליחו כזמרת. ב 1954 היתה הכוכבת במולאן רוג'. ושרה דואט עם דין מרטין בתכנית של אד סאליבן.
בנוסף לקריירת השירה וההופעות בטלוויזיה הופיעה השחקנית בת ה-80 בסרטים רבים ושתפה פעולה עם דני בון בסרטו הקודם.
 
זינדין סואלםבן זוגה של השחקנית הפלסטינית/ישראלית היאם עבאס. מרבה להופיע בסרטיו של סדריק קלאפידש (פריז) .
 
הסרט עוסק בכמה מהסטריאוטיפים על האנשים באזור השטוח של צפון צרפת, תמיד יורד גשם, האנשים שותים אלכוהול כמו דגים אבל הם נהדרים .... אמת או שקר?
 
מזג האוויר? טוב הוא לא משהו אבל לא כל כך נוראי כמו שאנשים חושבים. יש 126 ימי גשם בממוצע, ולא כל כך קר שם. יש אזורים יותר קרים בצרפת.
 
התאווה לבקבוק? תושבי השטי אינם אלכוהוליסטים, אבל הם שותים יותר מהצרפתי הממוצע, בדנקרק שותים הכי הרבה בירה בעוד שבליל מעט פחות.
 
האזור ננטש על ידי עובדי ציבור ? ננטש לא, לא מבוקש כן. האזור הוא מקום העבודה הכי פחות מבוקש בקרב עובדי הציבור. מצד שני ברגע שהם מגיעים לשם, מרביתם אינם עוזבים. לפחות לא כמו באזור איל דה פרנס , אזור פריז, שם התחלופה היא הגבוהה היותר בצרפת.
 
אנשים נדיבים? בוודאי, בעצם זה לא כל כך פשוט. הקרן של צרפת דרגה את אזור הצפון במקום ה 57 ואת פה דה קאלה במקום ה 77 בתרומות כספיות ברשימה הארצית. מה ההסבר לכך? באופן סטטיסטי אלו החולקים מעושרם הם קתולים, עשירים וזקנים. האזור הזה הוא מאד דתי אמנם אבל יחסית עני והאנשים צעירים יותר. אבל הדימוי האלטרואיסטי של אנשי הצפון הוא די נכון. לדברי מנהלי ארגוני צדקה מקומיים, סכומי הכסף הנתרמים הם לא גדולים, אבל ההתנדבות גדולה ומוצרי חקלאות ומזון ניתנים ברוחב לב.
 
תושבים עניים? אין בכך כל ספק. הם נמצאים במקום ה 22 ביחס להכנסה לנפש. הכנסתם נמוכה ב 16% מההכנסה הלאומית הממוצעת. ונמוכה ב 38% מההכנסה באזור פריז. יש מקומות שאפשר למצוא אנשים אמידים בקרואה למשל, שם יש המשלמים את אחוז המסים הגבוה ביותר
ביקורות
 
קד מרד ודני בון הם צוות מנצח. זאת קומדיה נדיבה, שבה מצב הרוח הוא מדבק.
JOURNAL DU DIMANCHE  
כתוב היטב, משחק מעולה (...) הרבה זמן לא צחקנו ככה והתרגשנו מהדברים הפשוטים של החיים ומחברות אמיתית.