דפי תוכן

קולנוע 2012
קולנוע 2011
קולנוע 2010
קולנוע 2009
קולנוע 2008
קולנוע 2007
ראשי »קולנוע » קולנוע 2010 »בחזרה לכפר

בחזרה לכפר

 
דרמה קומית משעשעת ומרגשת המתרחשת על רקע נופיו הקסומים של פרובנס. ניקולס קזאל כוכב הסרט היה מועמד לפרס הסזאר כשחקן המבטיח

 

ב ח ז ר ה    ל כ פ ר
LE FILS DE L'EPICIER
סרטו של אריק גיראדו
 
 

דרמה קומית משעשעת ומרגשת המתרחשת על רקע נופיו הקסומים של פרובנס.

ניקולס קזאל כוכב הסרט היה מועמד לפרס הסזאר כשחקן המבטיח
 
סינופסיס
קיץ בפריז. אנטואן בחור בן 30 נאלץ לעזוב את העיר ולחזור לכפר בפרובנאס בה גדל כדי לסייע לאמו בחנות המצרכים אותה מנהלים הוריו עקב מחלתו של אביו.
אנטואן ממלא את מקומו של האב ונוסע עם הקרוון בקו החלוקה בין הכפרים הקטנים ומשרת את מעט הלקוחות שעוד נותרו במכולת הניידת הקטנה של המשפחה. אנטואן מופתע מהמפגש עם הכפריים – עקשנים, מצחיקים, ששמחת החיים שלהם מדבקת. למזלו של אנטואן מצטרפת אליו קלייר אהובתו העירונית ומסייעת לו לשפר את כישוריו החברתיים ולקדם את העסק המשפחתי.
שובו של האב מבית החולים לכפר מעלה על פני השטח סכסוך ותיק בין השניים.
 
צרפת 2008 , 96 דקות
צרפתית תרגום לעברית
 
הסרט מופץ על ידי סרטי אורלנדו בע"מ
 
 
החל מיום 19.03.2009  
 
 
משתתפים
אנטואן _ ניקולס קזאל  Nicolas Cazale
קלייר –קלוטילד הזמה  Clotilde Hezme
אביו של אנטואן דניאל דובאל Danielle Douval
אמו של אנטואן ז'או גופיל
 
צוות
בימוי – אריק גויראדו Eric Guirado
תסריט- אריק גויארדו , פלורנס ויניון Eric Guriado' Florance Vignon
צילום- לורן ברונה Laurent Brunet
עיצוב_ ולרי פיינו
תלבושות- אן דונספורד
מוסיקה_ כריסטוף בוטין
עריכה_ פייר הרבר
הפקה משותפת של TS P roduction'  Rhone alpes cinema ' canal +
בתמיכתו איזור של רון אלפ, פרובנס וקוט דאזור., והמרכז הלאומי לקולנוע.
 
 
ניקולאס קאזל
אחד הכוכבים העולים הבולטים בצרפת, היה עד שנת 2006 הפנים של חברת הקוסמטיקה שבניון.
זכה בפרס השחקן בפסטיבל ניו פורט, על תפקידו בסרט "המסע הגדול, היה מועמד לפרס הסזאר כשחקן המבטיח על תפקידו בסרט בחזרה לכפר. בשנה שעברה השתתף בסרטו של חוליו מדם "סערת החושים של אנה".
נמצא בצילומים לסרטו החדש של הבמאי סטבי סוויסה "תפקיד חייו" ספור חייו של המאגרף היהודי צרפתי יליד טוניס, ויקטור יאנג פרז.
 
קלוטילד הזמה
לקלוטילד שתי אחיות שגם הן שחקניות. השתתפה בשני סרטים של הבמאי כרסטןף הונורה וביקרה בישראל בשנה שעברה במסגרת פסטיבל "רגעים של קולנוע צרפתי"
 
אריק גויארדו
הבמאי
החל את דרכו כעיתונאי יצר סדרה של פורטרטים וסרטים דוקומנטריים עבור התחנה המקומית של רשת צרפת3. את סרטו הקצר הראשון יצר ב 1994
ב 1999 זכה על סרט קצרנוסף ,"אני גיבור על" בשורה של פרסים ביניהם פרס קודאק בפסטיבל קרן במסגרת השבועיים של הבמאים. פסטיבל הסרטים הבינלאומי באופסלה שבדיה. תחרות הסרטים הקצרים האירופאית בפרס הגדול.
ב 2001 זכה בסזאר על סקט קצר נוסף וכן בפרס הקהל בתחרות הקולנוע הקצר האירופאי.
ב 2002 ביים את סרטו העלילתי הארוך הראשון .מתי תרד מן השמיים, שזכה בפרס הקהל בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע באנג'ר .
 
 
ראיון עם הבמאי אריק גויראדו
 
ש: איך עלה הראיון לעסוק ב"מכלת ניידת",
 
ת: לפני מספר שנים עשיתי סדרה של פורטרטים של סוכנים נוסעים בדרום ובמרכז צרפת. כמו אופים, צלמים וסוחרים, לתחנת טלוויזיה מקומית. ביליתי זמן רב בדרכים רק הם, אני והמצלמה שלי. אני חובב גדול של סרטי מסע וכן של תוכנית רדיו שהנחה דניאל מרמט בה הוא נסע ופגש אנשים שונים, ספר את סיפורם והפך את חיי היום יום לדבר יוצא דופן ומרתק. רק לאחר שסיימתי את סרטי הארוך הראשון
"מתי תרד מן השמיים". התחלתי לצלם פורטרטים דוקומנטריים של חנוונים נוסעים. הרגשתי צורך לחזור חזרה לעשייה יותר אינטימית ואישית ולהתמודד עם עיצוב תמונה ותאורה בקונטקסט ריאליסטי. במשך 18 חודשים צילמתי חנוונים בפירנאים, בקורסיקה ובאלפים.
 
ש:"מתי עלה הרעיון של "בחזרה לכפר"?
 
ת: הטיוטה הראשונה של התסריט נכתבה כבר בשנת 2000, באותו זמן החלטתי לקרוא לסרט "אנטואן והעננים שלו". וזה היה אמור להיות סרטי הארוך הראשון.  מכל מיני סיבות הנחתי את זה בצד והבטחתי לעצמי שאחזור לזה יום אחד. כשצילמתי את אותם פורטרטים של החנונים הנודדים, זה עלה מחדש ועזר לי לחבר בין מה שדמיינתי לעצמי לבין המציאות.
 
ש: הסרט מציג משפחה שהתפרקה..
 
ת: מה שמחבר את בני המשפחה הם הדברים ששמו בצד, הדברים שלא דברו עליהם ואי הבנות רבות. הדמויות כמעט שאינן מדברות אחת אל השנייה וכשהן עושת את זה הן משקרות ומסובבות את המציאות. למרות זו, בדרך כל שהיא, אני חושב שהן מייצגות משפחה רגילה לגמרי. הם עושים כמיטב יכולתם לנהל חיים פשוטים. לכן אנטואן חש שאין לו כל עתיד שם וברח משם.
 
ש: מלבד קלייר. לרוב הדמויות קשה להביע רגשות
 
ת: בוודאי הם סגורים, דיסקרטיים, ביישנים אנשים שלא עושים כל מאמץ לשנות את חייהם. הם לא החלטיים, מה שיכול להפוך אותם לפרקים למעצבנים.
 
ש:הסרט מראה שבכפרים חייהם בעיקר אנשים מבוגרים
 
ת: זה כתוצאה מחיי שלי ומעבודתי על הסרטים הדוקומנטריים בדרום צרפת. הכפריים שרואים בסרט נאחזים בדרך חייהם ככל שהם יכולים מסיבות אישיות ומגאווה. חנוונים נודדים מציעים סוג של חופש . כמה מן המבוגרים יותר מתעקשים על ההליכה היומית אל המכולת הניידת  פשוט כדי לעשות צעידה יומית וגם כדי להיות במגע עם אנשים אחרים ועם העולם החיצון. הבדידות שלהם מאד נגעה לליבי. דוור אחד אמר לי שבכמה מקומות מבודדים אנשים עושים מנוי לעיתון המקומי כי משמעות הדבר היא שהם יפגשו אותו, את הדוור מדי יום. וכך יהיה להם מפגש ואולי גם שיחה קצרה עם לפחות אדם אחד ביום. ואותו דבר לגבי החנוונים הנודדים.
 
ש: מההתחלה אתה נותן לסרט קצב מהיר
 
ת: הקצב היה כבר בתסריט, הייתי רק צריך לשמר את זה בזמן הצילומים. רציתי לטלטל את אנטואן , לכלוא אותו בתנועה שתאתגר את דרך המחשבה שלו ואת הדעות הקדומות שלו ותסחוף אותו למרות אישיותו. למרות התנגדותו. לבסוף אנטאון נפתח לאחרים, הוא לומד להקשיב להם ולהיות קשוב להם, להתבונן בהם ולגולת יחס כלפיהם. זו מהפכה גדולה מאד עבורו. וכמו כל מהפכה היא לא יכולה להתרחש בשקט ורוגע. זה מה שהניע אותי כל יום על הסט.
 
ת: האזור הכפרי שאתה מצלם בצורה כל כך יפה...
 
ש: בודאי, גדלתי שם ואני עדיין מרגיש קשור מאד. כשהייתי צעיר צילמתי תמונות טבע, כשאני מנסה לקלוט את האור ,הצורות ואת כל קשת הצבעים והצורות ביער, למשל. אני עדיין רגיש מאד ליופי הרב בהם אבל גם חושש ממנו. בעריכה חתכתי סצנות וקטעים שהיו "רק יפים", כיון שהם לא תרמו לסיפור והסיחו את דעתנו מן הנושא.
 
ש: איך עלה הרעיון שהם יצבעו את הוואן?
 
ת: מההתחלה. רציתי שקלייר תביא איזו אווירה אחרת, מימד נוסף, קל יותר, בניגוד לדמותו החמורה יותר של אנטואן. אני יכול לתאר לעצמי אותה מורחת עליו איפור ושמה לו אף אדום של מוקיון כדי להעלות חיוך על שפתיו. כשהיא צובעת את הואן היא מוסיפה חיים לכפר הרדום. היא כמו משב רוח רענן.
 
ש: האם הסרטים הדוקומנטריים שלך נתנו לך מבט רענן על הדמויות בסרטייך?
 
ת: בעיר הגדולה יש לאנשים מבט שגוי וקלישאתי על אנשי הכפר.אני רואה בכפר מקום מלא ניגודים ופרדוקסים. שתמיד סיקרן אותו ותמיד רציתי לצלם. הסרטים הדוקומנטריים שלי היו הזדמנות נהדרת לחלוק את חיי היום יום של האנשים. בסרט דוקומנטרי אני אוהב למצוא את האנושיות בבני האדם. גיבורים קטנים אבודים בטבע, ואני מנסה להוציא את מה שמיוחד ומעניין בכל אחד מהם. הפורטרט של הרועה הזקן שעשיתי לפני 10 שנים בהרי ג'ורה, עדיין מעורר בי השראה כשאני בא לכתוב וליצור את הדמויות שלי.  
 
 

הקישו על התמונה להגדלה