דפי תוכן

קולנוע 2012
קולנוע 2011
קולנוע 2010
קולנוע 2009
קולנוע 2008
קולנוע 2007
ראשי »קולנוע » קולנוע 2010 »החבר הכי טוב שלי

החבר הכי טוב שלי

 

 


 
החבר הכי טוב שלי
Mon Meilleur Ami
 
סרטו של פטריס לקונט
 
קומדיה שנונה מאת פטריס לקונט ("זרים אינטימיים", "הנערה על הגשר"). פרנסואה (דניאל אוטיי "36 תחנת משטרה") הוא סוחר עתיקות, חי בדירה מעוצבת ויש לו חיים נהדרים. בארוחת יום ההולדת שלו הוא מתחלחל מן הגילוי שאיש מן הנוכחים לא סובל אותו ולא מאמין שיש לו חבר אמת אחד. שותפתו קתרין מציעה לו התערבות: אם הוא יוכל להציג בפניהם ולו חבר אמת אחד היא תיתן לו לשמור כד יווני עתיק שהוא רכש מכספי החברה שלהם. ואם לא יצליח הכד שלה.
יש לו 10 ימים ל"מבצע". . .
 
בספר הכתובת שלו הוא מנסה לבדוק מי מן המופעים שם יוכל לענות לקריטריונים אבל לא מצליח למצוא אפילו אחד כזה.
במפגש מקרי עם ברונו, נהג מונית חביב, הוא מצליח לשכנע את ברונו ללמד אותו איך להפוך מישהו לחבר שלו. ברונו מנסה ללמד אתו את שלושת החתים: להיות חברותי, חייכני, חביב.( אפשר גם חיובי)
ברונו לעומתו סובל מפחד קהל ושאיפתו הגדולה היא להשתתף ב"מי רוצה להיות מיליונר"
האם הפתרון לבעיה של פרנסואה ישוב בכסא הנהג של המונית? והאם הפתרון לפחד הקהל של ברונו טמון בחבר שזה עתה הכיר?
 
צוות
בימוי – פטריס לקונט Patrice Leconte
ספור מקורי מאת אולבייה דאזאט
תסריט- ג'רום טונר ופטריס לקונט
דיאלוגים- ג'רום טונר
מוסיקה - זבייה דמרליאק
צילום - ז'אן מרי שראוג'ו
עיצוב- איבן מאוסיון
עריכה - ג'ואל באשה
הפקה- אוליבייה דלבוסק ומרק מיסונייר, בשיתוף Wild Bunch
הפקה משותפת – סרטי פידליטה,הפקות TFI ו Lucky Red
 .
משתתפים
פרנסואה – דניאל אוטיי Daniel Auteil
ברונו – דני בון Dany Boon
קתרין –ג'ולי גאייה Julie Gayet
לואיז – ג'ולי דוראן Julie Durand
אביו של ברונו ז'אק מאטו - Jacques Mathou
אמו של ברונו – מרי פילה Marie Pillet
ג'וליה- אליזבט בורגיין Elisabeth Bourgine
 
צרפת 2007
צרפתית עם תרגום לעברית, 90 דקות.
הסרט מופץ בארץ על ידי סרטי אורלנדו החל מן ה - 3 באפריל
בבתי קולנוע דיזינגוף תל אביב , כוכב רמה"ש, חן רחובות, תיאטרון ירושלים
 
 
 
ראיון עם פטריס לקונט
 
ש: איך נולד הרעיון לסרט ?
ת: זה עלה לפני שצילמנו את "השזופים". ג'רום טונר צלצל אלי ואמר לי שהוא שם את ידו על ספור מפותח להפליא שנכתב על ידי אוליבייה דאזט. הם צריכים במאי והוא חשב שאני אסכים. למרות שהיו לי כמה השגות על העלילה הלכתי לפגוש את המפיקים, לאחר פגישה מוצלחת התחלנו לעבוד ביחד מאותה נקודת התחלה. כדי שנוכל להגיע ביחד לכיוון שאנחנו רוצים.
 
ש: מה מצא חן בעינך בסיפור?
ת: הנושאים שהועלו בתסריט. הסיפור על בחור שאומרים שאין לו אף חבר ומגיב בתוקפנות. כדי להוכיח את ההפך הוא יוצא להרפתקה אבסורדית לחלוטין. להציג לאחרים חבר שלא קיים.
זה נראה לי מקורי להמר על דבר כל כך בלתי אפשרי. וזה אפשר לי לעסוק בחברות ובחוסר חברות.
לדעתי זה כמו לספר ספור אהבה. כל מה שאתה צריך לעשות זה לשנות את שמותיהם של הגיבורים. וכן חשבתי שהנושא הזה קרוב אלי. זה בודאי לו סרט אוטוביוגרפי. אבל אם תשאלו אותי בצורה ישירה מי הם החברים הטובים ביותר שלי אני בטוח לא אמצע תשובה במהירות. אבל בניגוד לפרנסואה המשוחק על ידי דניאל אוטיי, זה לא מונע ממני לחיות.
 
ש: איך עבדת על הכתיבה עם ג'רום טונר?
ת: זו הפעם השנייה שאנחנו עובדים ביחד אחרי "זרים אינטימיים", ועבדנו ביחד באותה צורה. השיטה שלנו כצמד היא מאד פשוטה, אנחנו נפגשים לאחר צהריים אחד שלם, מדברים הרבה. ג'רום רושם הערות ומבין לאן אני חותר. הוא זיקית אמיתית. ואני מוצא את עצמי מביים את הסרט שהוא כתב, את זה שעליו דברנו ביחד, זה שאני חש מאד קרוב אלי. הוא הולך איתי דרך ארוכה מאד מבלי לשכוח להכניס את הנגיעה האישית שלו.
 
ש: הסרט הזה הוא עירוב של ז'אנרים, קומדיה ודרמה. האם הרצון לעשות סרט כזה היה כבר בשלב הכתיבה?
ת: לא. כשהתחלנו לכתוב חשבנו שנעשה משהו יותר קומי. אבל אני לא הייתי מרוצה מגישה כל כך קלילה לנושא הזה של החברות שאני מוצא כל כך מרתק. להפך-אהבתי את הרעיון של סרט שנהפך על ראשו. כמו מטוס בתצוגה אווירית שממריא בצורה רגילה. אבל אחרי טיסה פתאום מתהפך לגמרי.
 
ש: בחרת את הסרט הזה כי זה נראה לך מתאים מיד אחרי "השזופים"
ת: כשאני עושה סרט אני בדרך כלל יודע מה אני אצלם אחר כך... מבלי לעשות תכנונים של קריירה בראשי. בכל מקרה ידעתי שזה יהיה הסרט שיבוא אחרי "השזופים". וזה עבד מצוין. כיון שאני לא רוצה לעשות סרטים נורא רציניים יותר. החיים הם רציניים מספיק כמו שהם... ולכן נהניתי כל כך לצלול לתוך סרט על חברות. עם אנשים לא מתוחכמים במיוחד למרות שזה מתרחש בפריס.
 
ש: איך הגעת לליהוק?
ת: חשבתי על דניאל אוטיי מיד. הוא נראה כל כך פתוח, וזה נראה לי מרענן לראות אותו משחק אדם בלי חברים בכלל. אם היינו בוחרים שחקן ששיחק דמות כזו פעמים רבות מדי היינו יכולים לתאר את הסיטואציה הזו מיד בהתחלה והספור לא היה עובד בכלל. היו לנו קשיים רבים למצוא את השחקן שישחק את ברונו. היו לנו הרבה רעיונות אבל חשבתי על דני בון במשך זמן רב. אחרי שראיתי הצגות שונות בהשתתפותו רציתי לעבוד איתו אבל שמו לא עורר התעניינות אצל המפיקים. אז נטשתי את הרעיון בצער. אבל אחרי שקיבלנו דחיות רבות משחקנים שונים ודני החל להיות יותר מוכר בעקבות "חג מולד שמח" חזרתי למתקפה, ובמיוחד אחרי שדניאל אוטיי שכנע אותי ללכת עליו אחרי שהוא היה כל כך נפלא בסרט "מאהב בהשאלה". בשביל דניאל ובשבילי זה היה השחקן והאדם שהיינו צריכים בהפקה. אבל אני אגיד את זה שוב, הוא היה במחשבתי מיד כשהתחלתי לעבוד על הסרט.
 
ש: למה ?
ת: עבורי הוא איש נהדר במלא מובן המילה. פתוח, פשוט והייתי צריך את הפשטות הזו. אדם שרגליו על הקרקע. מערכת היחסים המיוחדת שיש לו עם אנשים בחייו, זה מה נכון כדי לגלם את הדמות. אני חייב לציין שהוא נכנס לדמות של ברונו כאילו הוא נכנס לאמבטיה חמה.
 
ש: הם הסתדרו מיד בהתחלה?
ת: ההנאה שלהם לעבוד ביחד היתה גלויה מיד. כיון שמיד הם גילו הערכה, חברות, וכבוד האחד כלפי השני. לא היה רגע אחד שמישהו מהם ניסה להאפיל על השני. הם עבדו ביחד.
 
ש: כשמתבוננים על הסרטים שלך נראה שאתה אוהב סרטי חברות
ת: הבנתי שכמעט בכל סרטי, הדואטים שלי היו מורכבים מאנשים איתם עבדתי בעבר ומאנשים חדשים כאילו הייתי זקוק לאנשים שאני סומך עליהם כשאני מציב מולם אדם חדש.
כך זה היה ב"איש מן הרכבת"- כשהכרתי את ז'אן רושפור אבל לא את ג'וני האלידיי. כך ב"אלמנה מסנט פייר" כשהכרתי את דניאל אוטיי ולא את ג'ולייט בינוש, וכך ב"זרים אינטימיים" כשהכרתי את סנדרין בונר ולא את פבריס לוקיני. כמה מסרטי חורגים מהכלל הזה ואלה הם סרטי הפחות טובים. לאחרונה סטודנט שעושה תחקיר על סרטי גרם לי להבחין במשהו מדהים. בכל סרטי אני מביים דמויות שנפגשות בפעם הראשונה במהלך הסרט. כך זה בסרטים שציינתי וב"נערה על הגשר".
רק ב"טנדם" חרגתי מכך. כל עבודתי כבמאי מבוססת על יצירת מפגשים. לא היית יכול לכתוב את "החתול" עם סימון סיניורה וז'אן גאבן על זוג שחי ביחד שנים רבות. לא הייתי מסוגל לטפל במערכת היחסים שלהם. כיון שאז הייתי צריך לחוש מה קרה לפני שהחל הסרט. אני אוהב לקיים את המפגשים הללו "עכשיו" כיון שכל מה שעליך לעשות הוא להתבונן מה הדמויות עושות. סרג' פרידמן אמר לי פעם שכותבי התסריט האמיתיים הם הדמויות. הוא צדק. ברגע שהדמויות מצוירות היטב כל מה שנותר זה רק לצפות בהם חיים. כמו כימאי.
 
ש: זו הפעם השלישית שאתה עובד עם דניאל אוטיי. אתם עדיין מרגישים צורך לדבר אחד עם השני?
ת: הוא מהשחקנים האלה שאין צורך להאכיל אותם בפסיכולוגיה בכפית. הוא מבין היטב מבט, חיוך. אני לא לוקח שחקנים לבד ומסביר להם מאיפה הגיעו הדמויות שלהם, ולאן הן הולכות. מעניין אותי לעשות דברים, להרגיש. כשהתסריט כתוב נכון על השחקן להיות שם באופן טבעי ודניאל הוא מסוג השחקנים הללו. לפני הצילומים נפגשנו במדידת בגדים ודברנו בטלפון פעם או פעמיים עד לתחילת הצילומים.
 
ש: קראנו פה ושם שאתה שוקל להפסיק לביים, האם הסרט הזה גרם לך לרצות להמשיך?
ת: ההחלטה הזו לא נבעה מאכזבה מסרט זה או אחר. לא איבדתי את האהבה לעשיית סרטים. אני עדיין אוהב לעשות סרטים ממש כמו בעבר אבל אני רוצה להפסיק לפני שאאבד את הטריות. בעצם אני כמו הדמות של אנה גאלינה ב"בעלה של הספרית" שמבינה שהאהבה שלה לדמות של ז'אן רושפור לא תמשך לנצח. ומעדיפה לזרוק את עצמה לתעלה כל זמן שהיא עדיין בעננים. אחרי הסרט הזה לא אעשה יותר משלושה סרטים. ואני יודע בדיוק מה הם יהיו. אז לא יהיה מקום לעוד סרטים. אני לא מחפש להכריז על זה מעל הגגות, אבל לשכנע את עצמי לעמוד על דברי ואכן לקיים אותם מבלי להצטרף לאנה גאלינה ולזרוק את עצמי לתעלה.
 
על הבמאי פטריס לקונט
מהבימאים הצרפתים הגדולים, מאחרוני ה"אוטרים"
יצר כ – 33 סרטים ב - 23 מהם היה שותף לכתיבה.
מבין סרטיו "מר הייר", "בעלה של הספרית", "טנגו", "משהו מגוחך", "הנערה על הגשר", "זרים אינטימיים", "האלמנה מסנט פייר" ועוד.
על סרטו "משהו מגוחך" זכה בפרס הסזאר לסרט הטוב ביותר ולבמאי הטוב ביותר כמו כן זכה בבפטא האוסקר הבריטי ובפרס דויד דונטלו האוסקר האיטלקי.
זכה בפרסים נוספים על מבחר סרטיו.
ביקר בארץ לבכורת סרטו "זרים אינטימיים".
 
על השחקנים
דניאל אוטיי
מבכירי השחקנים בצרפת .
במאמר שהתפרסם בחודש פברואר האחרון בעיתון "לה פיגרו" הצרפתי, ניצב אוטיי בראש הרשימה כשחקן בעל הרווחים הגדולים ביותר בצרפת
משלב קריירת משחק בקולנוע ובתיאטרון
בימים אלו מופיע בפריז בתיאטרון אודיאון במחזהו של מולייר "בית ספר לנשים".
נולד באלגי'ר, שני הוריו היו זמרי אופרה. למרות שלא התקבל לאקדמיה הלאומית לתיאטרון עשה את הופעת הבכורה שלו בתיאטרון הלאומי בשנת 1970.
הופיעה ב 81 סרטים מבין סרטיו המוכרים
"מחבואים", "מאהב בהשאלה", "לצאת מהארון", "הנערה על הגשר", "האלמנה מסט פייר", "36 תחנת משטרה", "לב בחורף", "המלכה מרגו", "ז'אן דה פלורט" ו"מנון". על הסט של סרט זה הכיר את מי שהיתה רעייתו השנייה ואם בתו בת 16, עמנואל באר.
 
דני בון
קומיקאי שחקן ובמאי.
נולד בצפון צרפת ועד גיל 12 דיבר בניב השטימי – הנהוג במחוז פיקרד בו נולד .
נולד בשם דניאל אמידו.
הופיע ב 16 סרטים וסרטי טלוויזיה וביים וכתב שניים.
מבין סרטיו:
"חג מולד שמח" , בו השתמש במבטא הצפוני לעיצוב הדמות. "דירת החלומות", "מאהב בהשאלה", ועוד.
בצילומי הסרט "בימבו לנד" פגש את אשתו הראשונה השחקנית היהודייה ג'ודית גודרש. ולהם ילד משותף, אשתו הנוכחית נקראת יעל.
הסרט האחרון שכתב וביים הקומדיה "ברוכים הבאים לארץ השטי", הוא אחד הסרטים המצליחים ביותר בצרפת היום.
הופיע הרבה על הבמה בהצגות יחיד ומופעי סטנד אפ
בימים אלה מופיע בפריז על הבמה בחידוש של הקומדיה של פרנסיס ובר "אידיוט לארוחה".
 
 
 
 
 
.  

הקישו על התמונה להגדלה