דפי תוכן

קולנוע 2012
קולנוע 2011
קולנוע 2010
קולנוע 2009
קולנוע 2008
קולנוע 2007
ראשי »קולנוע » קולנוע 2010 »הזייפנים

הזייפנים

 

 

                                                            
⋆⋆⋆⋆⋆   
"קולנוע בשיא עוצמתו
מומלץ ביותר" The Daily Mirror
 
 
T H E     C O U N T E R F E I T E R S
סרטו של סטפן רוזויצקי
 
Р     הזוכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר
Р     התחרות הרשמית בפסטיבל ברלין 2007
Р     פרס הLola - לשחקן המשנה הטוב ביותר ושש מועמדויות נוספות
 
"מגיע לו אוסקר, סוחף, מאתגר ומעורר מחשבה"
      BBC.co.uk
 
סיפורו האמיתי של סלומון סורוויץ, בוהמיין וזייפן אשר נאסר על ידי הגרמנים ונשלח למחנה ריכוז. בשנת 1944 הוא מצורף על ידי הנאצים למבצע זיוף ענק, שמטרתו לסייע במימון המשך המלחמה ולהפיל את כלכלות אנגליה וארה"ב.
 
"שילוב ייחודי של דרמה תקופתית ומותחן אמיתי, עם תסריט מצויין, תפקיד ראשי מרהיב והפקה מצויינת"
Emanuel Levy.com
 
"קולנוע מהשורה הראשונה שיקסום לכל מי שאהב את "חיים של אחרים"
Wendy Ide The Times


כאשר הנאצים הבינו שהסוף מתקרב, הם החליטו לייצר ולהדפיס שטרות בנקאיים במטבעות של בנות הברית. הם קיוו להציף את השווקים הזרים ולהפילם מחד, ולמלא את הקופות הריקות שלהם מאידך.
זה היה מבצע הזיוף הגדול ביותר בכל הזמנים, מעל ל 130,000,000 לירות שטרלינג הודפסו במהלך השנים האחרונות של המלחמה.
במחנה הריכוז סקסנהאוזן הופרדו שתי מכלאות והפכו לסדנא משוכללת לזיוף, שם נולד "מבצע ברנהרד". אסירים ממחנות שונים הובאו למקום כדי למלא את המשימה: אנשי דפוס מקצועיים, בנקאים, ציירים ובעלי מקצועות חופשיים נוספים, כולם הפכו לחברים בקומנדו הזייפנים הסודי ביותר. עמדה בפניהם הברירה לשתף פעולה עם האויב על מנת לשרוד. הם היו אסירים ב"כלוב של זהב" במחנה, עם אוכל ומיטה לישון עליה, אך אם יחבלו במבצע גורלם יהיה מוות בטוח.
בפני הזייפנים עמדה דילמה קשה, האם להציל את חייהם במחיר תרומה למאמץ המלחמתי הנאצי או להציל את מצפונם ולשלם בחייהם.....
 
"הדילמה המוסרית שמציג רוזווצקי מרתקת והסרט שופע סגנון ואינטיליגנציה"
Boxoffice Magazine
תסריט ובימוי : סטפן רוזווצקי Stefan Rozowitzky
על פי הספר “The Satan Workshop”
צילום: בנדיקט נויפלש
עריכה: בריטה נהלר
עיצוב: איזידור וימר
תלבושות: ניקול פישנהלר
איפור: ולדמר פוקרומסקי
מוסיקה: מריום רולנד
הפקה: ג'וזף איכהולצר, נינה בוהלמן, בבט שרודר.
 
שחקנים
סלומון סורוויץ: קרל מרקוביץ Karl Markovics
אדולף ברגר: אוגוסט דייל August Diehl
פרידירך הרצוג: דוויד סטרייסו David Striesow
הנערה עם השיער האדום : דולורס צ'פלין Dolores Chaplin
אגלאיה: מרי באומר  Marie Baumer
 
אוסטריה/ גרמניה 2007
98 דקות , גרמנית תרגום לעברית ואנגלית.
 
הסרט מופץ ע"י סרטי נחשון החל מיום חמישי 13.03.08 במוזיאון ת"א וברחבי הארץ..
האמת והבדיה - "מבצע ברנהרד" בסרט ובמציאות
 
ביתני אסירים עם שולחן פינג פונג, מופעי קברט, ואופרטות כמוסיקת רקע. נשמע מופרך לחלוטין שתסריטאי יחשוב על כך, אבל סצינות אלו התרחשו באמת בסדנת הזייפנים במחנה הריכוז סקסנהאוזן.
 
"הזייפנים" עוסק בסיפורה של הסדנה הזו ושל "מבצע ברנהרד". המבצע הושק ב -1942 שבעקבותיו החלה פעילות סודית על ידי הנאצים בראשותו של המפקח ברנהרד קרוגר. המטרה של המבצע הייתה להפיק פאונד בריטי ודולר אמריקאי מזויפים על מנת להחליש את הכלכלה של בריטניה וארצות הברית. יש הסוברים שהנאצים רצו להשתמש בכסף המזויף לרכישת צרכי מלחמה. סברה זו פחות מקובלת על היסטוריונים וחוקרים.
 
העובדים בפרויקט זה נאספו ממחנות ריכוז שונים. אסירים מומחים- ציירים מקצועיים, אמני גרפיקה, טיפוגרפים אשר כולם יהודים. אזרחים טובים ופועלים ישרים. כולם הובאו למחנה סקסנהאוזן כדי לקיים את המבצע. הם נכלאו בנפרד משאר האסירים בבלוק 18 ו 19 והוכרחו לעבוד כזייפנים במבצע הסודי ביותר של הנאצים.
 
הפקת שטרות מזויפים הייתה הפעילות העיקרית של האסירים ב"כלוב הזהב", כפי שהוא כונה על ידי יושביו. אבל הם גם זייפו מסמכי זיהוי, פספורטים ועוד. 134 מיליון לירות שטרלינג הופקו במחנה, כמות הגדולה פי 3 מהרזרבות של בריטניה באותן שנים. כ- 140 אסירים עסקו בהפקת שטרות בערכים של 5, 10, 20 ו -50 פאונד. השטרות שהופקו היו כל כך מדויקים שלא ניתן היה להבדיל בינם לבין השטרות המקוריים.
 
מופרדים משאר אסיר המחנה, זכו האסירים בבלוק 18 ו 19 לתנאי מחייה טובים. היה להם מספיק אוכל ומיטה לכל אחד, שולחן פינג פונג ואפילו מסיבות שנערכו מדי פעם להעלאת המורל. הם לא אולצו ללבוש מדי אסירים, אך ידעו שהבגדים הניתנים להם הגיעו מאסירים שהוצאו להורג בתאי הגזים. על ראשם ריחף איום מתמיד - אם לא יבצעו את עבודתם או ינסו לחבל בה. לרובם היה ברור כי עם סיומו של פרויקט סודי זה גזר דינם אחד הוא.
 
למרות שפעלו תחת איום מוות תמידי, הם פיתחו תוכניות מיוחדות כדי לעכב את הפרוייקט ומצאו דרכים ליצור שטרות פגומים כדי להרוויח זמן. היה ברור להם שלא יוכלו לחבל בפרויקט לאורך זמן מבלי לסכן את חייהם.
 
מיד לאחר שהצליחו לזייף מטבעות בריטיים הם התבקשו לזייף דולר אמריקאי. כדי לתמוך ב"קבוצת הדולר" הביא קרוגר אסיר חדש לסדנה בשנת 1944, סולומון סמוליאנוף שנקרא "סאלי" אמן יהודי רוסי ואחד הזייפנים הידועים לשמצה של אמנות וכסף בזמנו.
דמותו היא הבסיס לדמותו של גיבור הסרט. סולומון סורוויץ. גם סאלי המקורי נאסר עוד לפני שפרצה המלחמה, וכמו בסרט גם במציאות הוא נאסר על ידי קרוגר שתפס אותו מבלה לילה אחד יותר מדי אצל אחת מנשות ברלין.
סמוליאנוף נשלח למחנה הריכוז מטהאוזן בשנת 1939, ושרד שם בזכות כשרונו והיותו צייר פורטרטים מבוקש על ידי אנשי ה-ס.ס. בשנת 1944 הוא נשלח לסדנת הזייפנים בסקסנהאוזן.
 
השנה עברה מבלי שסמוליאנוף ייצר אפילו דולר אחד. הקבוצה הצליחה לדחות את התהליך המסובך בכמה חודשים. סמוליאנוף לא לקח חלק בפעולות החבלה של שאר חברי הקבוצה. הוא עבד קשה והראה את יכולתו. אבל הקולגות שלו רצו לדחות את הפקת הדולרים עד כמה שניתן וחיבלו במכוון בג'לטין שהיה הכרחי להדפסה. יחד עם זאת לא ניתן היה לדחות את התהליך משך זמן רב ולבסוף הם יצרו את השטרות הראשונים המדויקים. עם זאת הם השיגו את מטרתם מפני שכוחות בעלות הברית היו בדרכם למחנה והגרמנים לא הצליחו ליצור כמויות גדולות של דולרים מזויפים.
⋆⋆⋆⋆⋆"מרשים,סוחף וחכם"
Time Out, London
סופו של "מבצע ברנהרד"
בסרט סורוויץ וחבריו האסירים משוחררים ממחנה סקסנהאוזן, במציאות מחנה הזייפנים חוסל כשנפלה החזית המזרחית בראשית 1945. והרוסים חצו את נהר האודר בדרכם אל ברלין. האסירים והסדנה הועברו לאלפים והוצבו מחדש במחנה אבנסה, באוסטריה. שם הם שוחררו על ידי הצבא האמריקאי. התקרבותם של בעלות הברית מנעה מן הנאצים למצוא מקום להחביא את הכסף המזויף. אנשי ס.ס זרקו חבילות רבות של כסף בריטי מזויף לאגם טופליץ במאי 1945.
 
עקבותיו של סמוליאנוף אבדו אחרי השחרור. מספרים שהגיע למונטה קרלו אחרי המלחמה ושהפסיד סכום כסף גדול בקזינו. זמן קצר אחר כך הוא היה ברשימת "המבוקשים" הבינלאומית על זיוף. מספרים גם שזייף מסמכים עבור יהודים רבים שביקשו להגר לפלסטינה. הוא נפטר בארגנטינה ב - 1960. והאגדה מספרת שבשנותיו האחרונות כלכל עצמו מ"גילוי מחדש" של יצירות אמנות עתיקות.  


 
המקור לתסריט: עדותו של אדולף ברגר:
אדולף ברגר היה עובד דפוס מקצועי מן העירה הסלובקית ולקה לומיצה. הוא נאסר יחד עם אשתו מ"סיבות פוליטיות" בשנת 1942. אשתו נרצחה באושוויץ. והוא נשלח משם לסקסנהאוזן לאחר שנה וחצי להקים את הסדנה יחד עם "מומחים" נוספים. במאי 1945 שוחרר על ידי האמריקאים ממחנה אבנסה, חזר לצ'כוסלובקיה ועבד שוב כדפס.
הוא כתב את זיכרונותיו בספר “The Satan Workshop” שיצא לאור בשנת 2006. גם היום, כשהוא בשנות ה - 90 לחייו הוא מסייר ללא הפסק ומספר את סיפורו בפני בתי ספר וקהלים אחרים.
 
"מבוסס על אוטוביוגרפיה, זהו הרבה יותר מעוד סרט שואה: זו בחינה של פחדנות ואומץ בו זמנית. סרט עשוי לעילא, חובה לראות!"
Shadows on the wall.com
 
אגדות סביב האוצר של אגם טופליץ'" מחסן הכסף המזויף של "מבצע ברנהרד".
בשנת 1959 התפרסמה כתבה במגזין שטרן תחת השם "טונות של כסף" על גילוי מסעיר של כסף מזויף בריטי באגם טופליץ. כמויות גדולות של כסף יחד עם מסמכים סודיים של הס.ס. יחד עם הפרסום החלו להתפשט שמועות רבות על הזהב ויצירות האמנות של הרייך השלישי. השמועה אמרה שהם הוטבעו בלב האגם. מקומיים נזכרו איך חיילים אילצו אותם לקחת את סירותיהם אל האגם, לקראת סופה של המלחמה. הם נזכרו בחבילות הגדולות שהוטבעו באגם. השמועה על הזהב השקוע בליבו של האגם התפשטה. האגם הפך ל"מכה" עבור מחפשי אוצרות מכל העולם.
 
אורכו של האגם שני קילומטרים ועומקו 103 מטר. ומעומק של 20 מטר אין חמצן. החיפושים לוו בסכנה גדולה, רבים ניסו את מזלם. בשנת 1963 אחרי כמה תאונות מסתוריות ומותו של צוללן צעיר. אסרו שלטונות אוסטריה לצלול באגם. ממשלת אוסטריה וצבאה קיימו חיפוש מאורגן ועד ל- 1980 עוד הוציאו מן האגם ערמות של שטרות לוחות הדפסה ומסמכים. בנוסף נמצאו שם גם פצצות, טילים, מוקשים, חומרי נפץ וכלי נשק והאגם זכה לכינוי "המזבלה של הרייך השלישי".
 
“Stefan Ruzowitzky delivers a knockout with the Counterfeiters, A hit on the festival circuit, the film is an Amalgam of terrific work on many fronts – Acting, production design, music etc. Ruzowitzky honors all the talent with his strong, beautifully structured and eloquent script, Upscale audiences will embrace."
                                                                                   Filmjournal .com
 
ראיון עם הבמאי
 
ש: לכל סרטיך הקודמים יש דבר משותף אחד, הם כולם שונים אחד מן השני וגם "הזייפנים" הוא שונה לגמרי מקודמיו.
ת: זה נראה כך במבט ראשון. אבל אני מתרכז בנושא החביב עלי : אידיאליזם. לסרטי הראשונים תמיד היו גיבורים צעירים הנכנסים לעולם חדש עטופים באידיאליזם אבל המציאות האכזרית מאלצת אותם להתייחס לדברים בצורה שונה. הזייפנים נוקט בגישה שונה. קודם לכן לא עסקתי במתח שבין אידיאליזם לפרגמטיזם בצורה כל כך דרמטית.
 
ש: איך עלה הרעיון של הזייפנים, מה המקור לסרט הזה
ת: אני רק יכול לומר שהנושא חיפש אותי. בתוך שבועיים, הנושא הוצא לי על ידי שתי חברות הפקה שלא קשורות אחת בשנייה. זה היה בהחלט עניין גורלי.
 
ש: איך היה המפגש עם אדולף ברגר
ת: הרגע המרגש ביותר בשבילי היה כאשר ברגר ופלפר הניצולים האחרונים ביקרו על הסט ואמרתי לעצמי, אלוהים זה לא רק סרט שאנחנו עושים - זו היסטוריה. זה באמת קרה, ושני האנשים הללו סבלו בכל התהליך הזה.
בדרך אל הסט האיש הזה בן ה- 90 התווכח אם קצין ה ס.ס שפיקד עליהם היה רוצח או מציל. ואמרתי לעצמי- על זה בדיוק הסרט.
 
ש: איך את ה יכול לתאר את הסיטואציה שהזייפנים מצאו בה את עצמם ?
ת: אלו שאלות קיומיות בחיים המודרניים. ולכן הייתי כל כך מוקסם מהנושא. האם אפשר לשחק פינג פונג במחנה ריכוז כשכמה מטרים ממך אנשים מעונים ומוצאים להורג? זה לא שונה מן השאלה האם אפשר לצאת לחופשה של "הכל כלול" במקום שבו אנשים בקרבת מקום רעבים עד מוות. האם אפשר להינות מהעושר והשלווה בחיינו מול צרותיו של העולם כולו?
 
ש: הסרט אינו יוצר אצל הצופים רגשות אשם. הוא מספר את הספור בדרך מאד מלהיבה. כמעט בסגנון של סרט הרפתקאות. האם חששת מלספר ספור כזה בדרך כזו?
ת: לצופים של ימינו הדרך מלאת הזעם של "כך זה קרה" אינה מספקת יותר. אנחנו צריכים לדבר על השואה ויש לנו חובה מוסרית לעשות זאת בדרך שתגיע לכמה שיותר אנשים, כן סרט על השואה יכול להיות מלהיב ואף מהנה במובן החיובי של המילה והסרט הזה אני מאמין הוא כזה. אבל אני רוצה גם לומר שמעולם לא ניסיתי להסתיר את הזוועה שבחיי היום יום במחנות הריכוז.
 
ש: מדוע הסרט שלך מסתיים בפיוס, מעין הקלה לצופים?
ת: זה ברור שברגר וסורויץ וכל ניצולי מחנות הריכוז יאלצו להתמודד עם הזיכרונות הכואבים כל ימי חייהם עם השאלה למה הם ניצחו כשרבים כל כך מתו, והאם הם יכלו או היו צריכים לעשות יותר. כקולנוען אין לי זכות לטעון שהעובדה שגיבור הסרט שלי ששרד שש שנים במחנות ריכוז הוא לא מוסרי, ולכן אני מסיים את זה בסוג של הפי אנד.
 
ש: יש לך עניין מיוחד בתקופה הנאצית
ת: כשאתה חי בארץ כמו אוסטריה, כשמפלגות ימניות שונות מצהירות על מדיניות הדומה לרעיון הנאצי. והן זוכות באופן קבוע ב- 20% מקולות הבוחרים ואפילו שותפות בניהול המדינה, שזה לדעתי בלתי נסלח ולא מתקבל על הדעת. קיים בך הדחף להתמודד עם הנושא עכשיו ולעולם.
 
על הבמאי והתסריטאי סטפן רוזוויצקי
נולד בוינה 1961. למד תיאטרון והיסטוריה והשתתף בסמינרים וקורסים של קולנוע שניתנו על ידי אנשי מפתח בקולנוע. במחצית הראשונה של שנות ה-80 עבד בתיאטרון כבמאי וכתב מחזות לרדיו לתחנת שידור אוסטרית.
מ 1987 עבד כבמאי וכותב לטלוויזיה, פרסומות וקליפים. ב 1996 יצר את סרטו הראשון "טמפו". שזכה בפרס מקס אופולס. ב- 97 סרטו השני "היורשים" נמכר ל -50 מדינות והוצג בפסטיבלים רבים ברחבי העולם. וזכה בפרסים רבים כולל נמר הזהב ברוטרדם. ונשלח לתחרות האוסקר כנציג אוסטריה. מאז ביים מותחן מצליח בשנת 2000, "אנטומיה" וכן את "כל אנשי המלכה", ו"אנטומיה 2 " וזכה למקום של כבוד בצמרת הבמאים האירופאים. 
 
"רוזוויצקי מרכיב את כל החלקים בעיצוב הפקתי מהמדרגה הראשונה ונגיעות עדינות של עשיית סרטים מבריקה. הוא מאזן מתח ותחושות בסיסיות – רגעים שהם מלאי חיים, מצחיקים, מחרידים ועצובים עד כאב."
Shadows on the wall.com


על השחקנים
 
"כל התפקידים משוחקים להפליא"
filmjournal.com
 
קרל מרקוביץ - סורוויץ
הופיע בסדרת טלוויזיה בינלאומית "רקס" שחשפה אותו לקהל הרחב בעולם. שחקן אופי אוסטרי שהופיע ב14 סרטים . מופיע באופן קבוע על הבמה באוסטריה ובסדרות וסרטי טלוויזיה.
 
"חמוש בכריזמה יוצאת הדופן של המפרי בוגארט ובקוליות של ז'אן פול בלמונדו. מרקוביץ הוא תגלית."
Emanuel Levi.com
 
אוגוסט דייל – ברגר
אחד השחקנים הבולטים בגרמניה היום. זכה להצלחה גדולה גם על הבמה וגם בקולנוע. זכה ביותר מעשרה פרסים גרמניים ובין לאומיים. כולל פרס שחקן השנה ופרס השחקן המבטיח בפסטיבל ברלין.
עבד עם וולקר שלנדרוף ומרגרטה פון טרוטה בין היתר.
 
דויד סטרייסוב
זכה בפרס שחקן המשנה בתחרות הקולנוע הגרמני. על תפקידו בסרט זה.
מוכר לקהל הישראלי מתפקידו כבעלה של עדן בסרט "הטעם של עדן".
זכה בפרס אלפרד קר למשחק המוענק מטעם הירחון היוקרתי "תיאטר הויטה" כשחקן הצעיר הטוב ביותר.
 
מארי באומר – אגלאיה
מוכרת לקהל הצופים בתיאטרון ובטלוויזיה בארצות הדוברות גרמנית. הופיע בסדרת הטלוויזיה הצרפתית "נפוליון".
 
דולרוס צ'פלין – האישה עם השיער האדום.
נכדתו של צ'רלי צ'פלין, חיה בצרפת והופיעה במספר סרטים צרפתיים.
 

הקישו על התמונה להגדלה