סרטו של אנטון קורבין                        A film by Anton Corbin

זוכה פרס הסרט הטוב ביותר ופרס המשחק בפסטיבל אדינבורו 2007

זכה שלושה פרסים בפסטיבל קאן 2007.

מועמד לשלושה פרסי באפטא, האוסקר הבריטי

זכה בחמישה פרסים בתחרות הקולנוע העצמאי הבריטי והיה מועמד בחמש קטגוריות נוספות

זוכה פרס הוגו הכסף לשחקן ולתסריטאי בפסטיבל הקולנוע בשיקאגו.

זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל מלבורן

זוכה פרס המבקרים בפסטיבל המבורג

זכה פרס השחקן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בברטיסלבה. 

 

לאיאן קרטיס היו כוונות להצליח מחוץ לעירו הקטנה באנגליה של שנות ה-70. הוא ציפה לחקות את הצלחתם של גיבוריו המוסיקליים כמו דוויד בואי ואיגי פופ. הוא הצטרף ללהקה והקריירה המוסיקלית שלו מתחילה לצמוח. זמן קצר אחר כך, הפחדים היום יומיים, הרגשות שהפעילו אותו וזרמו אל תוך המוסיקה שלו מתחילים לאכול אותו מבפנים. נשוי ואב לילדה קטנה, אהבה חדשה מרחיקה אותו מההתחייבות למשפחתו הצעירה ומהציפיות ההולכות וגדלות מלהקתו "ג'וי דיוויזן". הלחץ הרב בא ליד ביטוי בבריאותו. מחלת אפילפסיה מופיעה ותוקפת, רגשות האשם והדיכאון משתלטים עליו.

 

סרטו של אנטון קורבין מספר את סיפורו של איאן קרטיס סולן "ג'וי דיזיון", ומלווה בפסקול עשיר עם שירים בביצוע דיויד בואי, רוקסי מיוזיק, איגי פופ, סקס פיסטולס, ג'יו דיוויזן, קרפטוורק, סופרסיסטר, וולוט אנדרגראונד וכוכבי הסרט.

 

 

שחקנים

איאן קרטיס: סם ריילי Sam Riely

דבורה קרטיס: סמנטה מורטון Samantha Morton

אניק הונורה: אלכסנדרה מריה לרה Alexandra Maria Lara

טובי קב : רוב גרטון

טוני וילסון: קרייג פרקינסון

ברנרד סאמר: ג'יימס אנתוני פירסון

סטפן מוריס: הרי טרידאווי

טרי מייסון: אנדרו שרידן

טוויני: רוברט שלי

ניק ג'קסון: מתייו מקנולטי

 

צוות

בימוי : אנטון קורבין Anton Corbijn

תסריט: דבורה קרטיס

(על פי ספרה האוטוביוגרפי " לגעת ממרחק")

מאט גרינהיי

הפקה: אנטון קורבין, דבורה קרטיס, אוריאן ווילאמס

צילום : מרטין רואה Martin Ruhe

עריכה: אנדרו הולם Andrew Hulme

עיצוב : כריס רופ Chris Roope

תלבושות: ג'וליאן דיי Julian Day

ארט: פיליפ אלטון Philip Elton

מוסיקה: ג'וןי דיווזין וניו אורדר

 

אנגלית עם תרגום לעברית, שחור/לבן, 121 דקות

בריטניה / ארצות הברית 2007

הסרט מופץ בישראל על ידי סרטי אורלנדו.

 

הצהרת הבמאי

"קונטרול הוא סרט אישי, זהו לא סרט מוסיקה, לפחות לא בעיני. ההנחה המקורית שלי שזה סרט מוסיקה גרמה לי לדחות בתחילה את ההצעה לביים את הסרט. אחרי שצילמתי מוסיקאים רבים במהלך השנים כבר זכיתי לכינוי "צלם רוק" ולא רציתי שהסרט הזה יקוטלג כסרט מוסיקה.

 

בשנת 2004 לקחתי פסק זמן של ארבעה חודשים כדי לעבוד על ספר אודות2U,צילמתי את הלהקה במשך 22 שנים. ישבתי בבית הבטתי בקונטקטים שצילמתי בראשית שנות ה- 80, והתחלתי לחוש את התקופה הזו שוב. הצינה והרוח כשאתה מחכה לאוטובוס, התחושה שאין לך מקום שנקרא בית אליו אתה יכול להתקשר, בלי כסף, הריטואל של קניית תקליט וההקשבה לו. הזמנים השתנו אבל התחושות הלו הפכו למשהו כל כך מוחשי וזה כלל את השנה הסוערת 1979 בה עברתי ללונדון. רציתי לשנות אווירה, ואז יצא האלבום "Unknown Pleasures" של ג'וי דיוויזן והרגשתי שאני חייב לעזוב את הולנד ולעבור למקום ממנו מגיעה המוסיקה הזאת.

שבועיים לאחר שעברתי לאנגליה צילמתי את התמונה המפורסמת של הלהקה, בתחנת התחתית, זה כשלעצמו הוא סיפור מדהים, אתה עובר בין ארצות, נפגש עם אנשים ומצלם את הלהקה שהשפיעה על המעבר שלך וכמה עשורים אחר כך זה מוביל לבימוי הסרט.

 

עשיתי סיבוב מלא וסיימתי את הפרק הזה בחיי, הפרק שנשלט על ידי התשוקות והרגשות שהפעילו אותי בשנות התבגרותי. ג'יו דיוויזן ואיאן קרטיס היו מאד רלוונטיים בתקופה הזו של חיי וכשהבנתי את זה, הבנתי שאני צריך לביים את הסרט הזה."

-מאי 2007.

ראיון עם הבמאי אנטון קורבין

ש: כשהמפיק אוריאן וויליאמס פנה אליך כדי לביים את הסרט אמרת לו שאתה בעצם שוקל לעשות הסבה מצילום.

ת: בחמש השנים האחרונות חשבתי שאני צריך לעשות סרט, שאתה מצלם במשך כל כך הרבה זמן, חשוב להתנסות בדברים אחרים. עשיתי וידיאו, סרטים קצרים, עיצוב גרפי ועיצוב לבמה ובצילום פיתחתי דברים רבים בדרך בה צילמתי ובבחירת הנושאים. חשבתי על זה שאני רוצה לביים סרט כיוון שצילמתי הרבה מאנשי תעשיית הקולנוע. במאים ושחקנים ורציתי לספר סיפור אבל לא בצילום.

 

ש: האם חשת שאתה הוא זה שצריך לספר את הספור של איאן קרטיס?

ת: במבט לאחור כן, אך לא הייתי בטוח, מפני שמעולם לא ביימתי סרט. ולא רציתי לקלקל את הפרויקט לאחרים. אתה לא רוצה לעשות סרט רע, כיוון שיכול לעבור הרבה זמן עד שיעשו סרט טוב על איאן קרטיס.

 

ש: אתה זוכר את ההיכרות האישית איתו?

ת: פגשתי אותו פעמיים או שלוש. הצילומים הראשונים בתחנת הרכבת היו קצרים חמש או עשר דקות. האנגלית שלי היתה עלובה, וכיוון שאני הולנדי ניסיתי להציג את עצמי ואני זוכר שהם לא לחצו את ידי. אחרי שצילמנו הם לחצו את ידי, היה משהו שהם אהבו עוד לפני שהם ראו את התמונות. שלחתי להם את התמונות והם אהבו אותן, בניגוד לכל האחרים. אף אחד לא אהב אותם כי לא אוהבים להסתכל על הגב של אנשים. אף אחד לא פרסם אותם אבל הלהקה השתמשה בהם לעטיפת הסינגל שלהם ואז הזמין אותי רוב גרטון להגיע למנצ'סטר ולצלם בעת צילומי הוידיאו ל"Love will tear us apart" וכך נפגשנו שוב. לא יכולתי לדבר איתם כי האנגלית שלי לא הייתה טובה. הייתי גם מאד ביישן. וזה מעניין כיוון שהאנגלית שלי עלובה, לא הבנתי על מה הוא שר. אבל יכולתי להרגיש שהוא שר על דברים בעלי חשיבות. בגלל הדרך בה הוא שר. הרגשתי שזה חשוב, וזו אחת הסיבות שעברתי לאנגליה. כשצילמתי אנשים באנגליה הרגשתי יותר חיוני מאשר בהולנד.

 

ש: אתה חושב שקיבלת משהו מן המפגש איתו?

ת: אני חושב שהעובדה שהסתובבתי איתם קצת, עזרה ליצירת הסרט.

 

ש: הסרט קם ונופל על הליהוק של השחקן בתפקיד איאן קרטיס, חשת את הלחץ הזה?

ת: כן אני מסכים איתך, זה היה מפחיד, אתה תמיד מתחיל עם שחקנים מוכרים. פניתי לשני שחקנים מאד מוכרים ואז עשינו ליהוק בלונדון ובצפון אנגליה, ראיתי הקלטות ואז ראיתי את סם ריילי. היה בו משהו שגרם לי לחשוב על הזמן שביליתי עם להקה. כשהגעתי לאנגליה פגשתי שלושה מוסיקאים צעירים, הם לא היו לבושים כראוי, לא אכלו כמו שצריך, והם עמדו ועשינו סיגריות. וסם ריילי היה בדיוק כזה, הוא היה רזה מאד, לא היה לו כסף, ועמד ועישן באותה דרך. לא רק שהוא נראה כמו שחקן שיוכל לגלם את הדמות הזו היתה לי תחושה שהוא בא מאותם ימים בשנות ה 70. הרגשתי שהוא הבחור המתאים. ברור שהייתי קצת מתוח בגלל הבחירה הזו כי היה לי נדמה שאין לו כל ניסיון. אבל בכל פעם שפקפקתי בו נזכרתי ב"קס" של קן לוץ', אני אוהב את התמימות של הילד בסרט בגלל שלא היה לא כל מטען ורציתי להגיע לדבר דומה עם סם ריילי. יש המון יופי, כנות ואמינות עם מישהו ללא ניסיון. והוא גם עבד מאד קשה ונתן את כל מה שהיה יכול לתפקיד.

 

ש: מראש תכננת לצלם בשחור לבן?

ת: לא. הרבה אנשים מניחים שאני מצלם רק בשחור לבן, אבל בעצם צילמתי הרבה בצבע. אבל הזיכרון שלי מג'וי דיוויזן הוא מאד שחור לבן. אם מתבוננים על החומרים המצולמים שלהם במיוחד תמונות הסטילס זה כמעט 99% שחור לבן. והסיבה היא שבאותן שנים רוב המגזינים הנחשבים למוסיקה הודפסו בשחור לבן. היה צריך להיות להם להיט גדול כדי שיצלמו אותם למגזינים היותר מסחריים. אבל ללהקה הזו לא היו להיטים, עדיין. גם עטיפות האלבומים שלהם היו בשחור לבן, ולכן חשבתי שזו הדרך הנכונה לצלם סרט על ג'וי דיוויזן.

 

ש: המראה של הסרט הוא מאד פשוט ונקי, זה לא משהו מקובל בסרטים שעוסקים בעולם המוסיקה

ת: זה נכון, כך רציתי שהסרט יראה.

 

ש: הניסיון שלך בקונטרול גרם לך לרצות לעשות עוד סרט?

ת: אני רוצה לעשות עוד סרט. סרט פעולה עם יותר מתח, מותחן. לעשות סרט ראשון, זה עניין מאד מסתורי במיוחד למי שלא למד קולנוע. אבל ברגע שאתה עושה סרט אחד אתה מבין הרבה יותר, ואתה יכול להיות הרבה יותר מפוקס בעשייה. אהבתי את ההתנסות הזו מאד, זו היתה החוויה הגדולה ביותר בחיי. כצלם סטילס חלק מימי הצילומים הם מאד לחוצים אבל הם קצרים.

 

סיפור ההפקה...

העבודה על הסרט החלה לפני 10 שנים כשמפיק הסרט אוריאן וויליאמס נכנס לחנות ספרים ורכש את הספר Touching from a distance , ספרה האוטוביוגרפי של דבורה קרטיס על חייו הקצרים של בעלה איאן קרטיס, הסולן הטרגי והאניגמטי של להקת ג'וי דיוויזן.

"קניתי את הספר בארצות הברית כשהוא רק יצא בשנת 1997, שמרתי אותו במכונית שלי במשך כמה ימים, ומפיק חבר שלי שראה אותו שאל מה אני מתכוון לעשות עם זה, נראה לי שאפשר לעשות עם זה סרט".

כשני מעריצים של הלהקה הייתה להם פתאום הארה, וויליאמס נתן את הספר לחברו שהחל לעשות תחקיר.

לאחר זמן רב בארוחת בוקר קיבל וויליאמס את הספר בחזרה. שם אותו על מדף בביתו ואפילו לא קרא אותו, זמן קצר אחר כך הגיע לביתו חבר במאי ושאל אותו מה הוא מתכוון לעשות עם זה.

וויליאמס עשה כמה טלפונים ומסתבר שדבורה קרטיס, כבר כתבה תסריט. אבל החברה הניו יורקית הייתה תקועה 3 שנים. וויליאמס נקרא לעזור להם עם הבמאי המתכונן אז אבל הסתבר שההפקה לא תצא לפועל. הזכויות פגו והחברה התפרקה.

וויליאימס ושותפו אז החלו בתהליך ארוך של 8 חודשים במהלכו ניסו לרכוש את אמונן של קרטיס ובתה נטלי, בניסיון לעשות עיבוד חדש. כשקיבל לבסוף את ברכתן רכש את הזכויות והחל בהפקה חדשה. טוני וילסון האיש שהפיק את שני הדיסקים של הלהקה הצטרף גם הוא להפקה.

וויליאמס הודיע לקרטיס שהספר יהיה בסיס אבל יהיו בסרט שינויים.

"רציתי להבטיח שהסרט יכסה את כל הזויות האפשריות בחייו הקצרים של קרטיס. וזה כלל גם את סיפורה של אניק הונורה, איתה ניהל קרטיס רומן שהביא להרס חיי הנישואין שלו. קרטיס כמעט ולא הזכירה את הסיפור הזה בספרה ואת חלקה הגדול של אניק בחייו ובמשבר שלו. כמו כן, הם רצו להתייחס לנקודת המבט של חברי הלהקה בספור הזה. ברנרד סמר, פיטר הוק, וסטפן מוריס המוכרים יותר כלהקת ניו אורדר.

ואז החל החיפוש אחרי הבמאי המתאים.

וויליאמס פנה לאנטון קורבין בשנת 2001 והציע לו לביים את הסרט הראשון בחייו.

קורבין שרצה לעשות שינוי בקריירה שלו הציע שיפגשו. אבל לבסוף הוא דחה את הרעיון.

זמן רב אחר כך נפגשנו השניים לארוחה בלוס אנג'לס. ואז הציע קורבין לקרוא שוב את ספרה של קרטיס.

"מאד רציתי שהוא יביים בגלל הקשר המיוחד שלו ללהקה, הוא אמר לי "אני חושב שאני האדם היחיד שיכול לביים את הסרט הזה", אבל לא בדרך ארוגנטית אלא מתוך רצון להגן על הסיפור, ואמרתי לו אתה יודע מה, אתה האדם היחיד שצריך לביים את הסרט, מבלי לחשוש שזה סרטו הראשון."

ההכרזה הרשמית על תחילת הצילומים היתה ב 7 בינואר 2005, בסוויטת פייל, ברדיסון אדוארדיאן במנצ'סטר, המקום בו הופיעו הסקס פיסטולס ואיאן קרטיס נכח בהופעה ושם דיבר לראשונה על הקמת להקה.

לילה קודם בחר קורבין את השם ,"קונטרול" וגם דבורה קרטיס ישבה שם ונתנה את ברכתה.

 

כרונולוגיה - אירועי מפתח

15 ביולי 1956 איאן קוין קרטיס נולד בבית החולים במנצ'סטר

17 לאפריל 1974 קרטיס מתארס עם דבורה וודרוף

23 לאוגוסט 1975 השניים נישאים

20 ביולי 1976 – הסקס פיסטולס מופיעים במנצ'סטר, קרטיס מתחיל לחשוב על הקמת הלהקה

29 למאי 1977, הלהקה תחת השם "וורשה", מופיעה לראשונה.

25 לינואר 1978 – המופע הראשון של ג'וי דיוזון בדיסקו פיפס במנצ'סטר.

מאי 78 רוב גרטון הופך למנהל הלהקה

יוני 78 התקליט הראשון של הלהקה מופיעה

20 בספטמבר הלהקה נחשפת לקהל גדול כשהיא מופיעה בתכנית האירוח של טוני וילסון בערוץ גרנדה

27 לדצמבר 1978 בדרך בחזרה מהופעה בלונדון איאן מקבל התקף אפילפסיה רציני.

16 לאפריל 1979 איאן הופך לאבא והלהקה מקליטה את האלבום הראשון שלהם.

אוקטובר 1979 בגיל 24 אנטון קורבין עובר מהולנד לאנגליה.

נובמבר 79 אנטון קורבין נוכח בקונצרט של להקה בתיאטרון ריינבו בלונדון ויוצר קשר עם הלהקה, יום אחר כך הוא מצלם את הלהקה בפעם הראשונה.

אפריל 1980 אנטון מוזמן לצלם מאחורי הקלעים של צילומי הוידיאו

 "Love will tear us apart"

18 למאי 1980 איאן קרטיס מתאבד

ספטמבר 1980 שלושת החברים הנותרים מקימים את ניו אורדר

16 ביולי 1998 תיאטרון אפולו במנצ'סטר חברי ניו אורדר שרים בפעם הראשונה מזה 18 שנים מאז מותו של קרטיס , שירים של ג'וי דיוזין.

19 באוקטובר 2001 המפיק אוריאן וויליאמס שולח מייל ראשון לאנטון קורבין, ארבע ימים אחר כך הוא עונה שהוא אינו מעוניין לביים סרט שעוסק במוסיקה.

9 באפריל 2004 השניים נפגשים לארוחת צהריים בלוס אנג'לס . אנטון מבטיח לקרוא שוב את הספר ולשקול את ההצעה לביימו.

1 בינואר 2005 במסיבת עיתונאים במנצ'סטר מכריזים על כך שאנטון קורבין יביים את הסרט קונטרול.

5 בספטמבר 2005 – אוריאן עובר מלוס אנג'לס ללונדון ומתחיל לעבוד ממשרדו של קורבין למשך למעלה משנה.

12 באוקטובר 2005- ניו אורדר מנגנים בהופעה שירים של ג'יו דיוזין, לזכרו של הדי ג'י ג'ון פייל, שהיתה לו השפעה רבה על חשיפתה של הלהקה לקהל גדול יותר.

8 בינואר 2006 – סם ריילי מקבל הודעה על כך שזכה בתפקיד, ביום הולדתו (שהוא גם יום הולדתם של אלויס פרסלי ודוויד בואי)

28 לינואר 2006 הבמאי והמפיק אוכלים ארוחת ערב עם חברי ניו אורדר

23 למאי 2006 אוריאן מצטרף לנסיעה לאנטון לנוטינגהם להתחיל את "קונטרול"

10 ביולי 2006 צילומי "קונטרול" מתחילים

26 לאוגוסט יום הצילומים האחרון

17 למאי 2007 בכורת "קונטרול" במסגרת השבועיים של הבמאים בפסטיבל קאן ה- 60, בערב בו מציינים 27 שנים למותו של קרטיס.

 

על היוצרים

אנטון קורבין – בימוי והפקה

נולד בשנת 1955 בהולנד. גילה את הצילום דרך אהבתו למוסיקה עוד כשהיה בתיכון. צילם את התמונות הראשונות שלו במצלמה של אביו בקונצרט שהתקיים בחוץ. צילום פורטרטים הפך למקצועו.

חי בלונדון מאז 1979, נחשב היום לאחד מצלמי הפורטרטים המשפיעים ביותר בעולם.

אוטודידקט, שינה את גישתו לצילום מספר פעמים. אך נשאר נאמן לנושא הקרוב לליבו אמנים ובעיקר מוסיקאים. בכמה מן הצילומים המפורסמים שלו מופיעים קלינט איסטטוד, מיילס דייוס, פרנק סינטרה, נעמי קמפל, טום וויטס, אלן גינסברג, ג'וני מיטשל, בונו, רוברט דה נירו ועוד.

משנת 1980 עבד גם כמעצב גרפי ויצר פוסטרים ועטיפות לדיסקים. ללא הכשרה בתחום הוא יצר סגנון מיוחד משלו. ועבד עם הרברט גרונמייר ודפש מוד.

תערוכותיו היו פופולאריות מאד באירופה ועבודותיו נמצאות במוזיאונים וגלריות. פרסם 14 ספרים. בנוסף לכך ניתן לראות את עבודתו על למעלה ממאה עטיפות של אמנים כמו U2 , R.E.M, בי ג'יס, טראביס, מוריסי, האבנים המתגלגלות, ברוס ספרינגסטיין, ניק קייב , מריאן פייתפול ומטליקה.

ביים 80 וידיאו קליפס ל-U2, ג'וני קש, מרקורי רב, דפש מוד, נירוונה ועוד. וביים סרט קצר לערוץ BBC

מאט גריין היי- תסריט

זהו התסריט הראשון שלו לקולנוע. כתב פרקים לעונות האחרונות של הסדרה "רגליים קרות", היה מועמד לפרס הבאפטא, ככותב החדש הטוב ביותר, על כמה מהתסריטים שכתב.

אוריאן וויליאמס-מפיק

נולד בג'קסון מיסיסיפי, וגדל בטקסס. עבר ללוס אנג'לס בראשית שנות ה- 90 כדי לעבוד בעולם הקולנוע.

לאחר מספר שנים כמפיק וכמנהל הפקה בכמה פרסומות מצליחות, הקים חברה שהפיקה את הסרט Begotten.

הפרויקט הבא היה הפקת הסרט "צילו של הערפד" שהיה מועמד לאוסקר עם ווילאם דפו וג'ון מלקוביץ.

מרטין רואה- צילום

זהו סרטו הראשון. צלם וידאו וסרטי פרסומת

שחקנים

סם ריילי – איאן קרטיס

זהו סרטו הראשון, הופיע בטלוויזיה בכמה סרטים וסדרות. וכן בכמה הפקות על הבמות באנגליה. הוא גם סולן להקת רוק שבסיסה בלידס "10,000 דברים" ומאז צילומי קונטרול היה עסוק בהקלטות האלבום השני של הלהקה. חי בברלין עם השחקנית אלכסנדרה מריה לרה בה התאהב במהלך הצילומים של "קונטרול".

סמנתה מורטון- דבי קרטיס.

עבדה עם כמה מגדולי הבמאים בתקופתנו בינהם ספילברג, וודי אלן, והיתה מועמדת גם לאוסקר וגם לגלובוס הזהב.

בשנת 1999 שיחקה לצידו של שון פן בסרט של וודי אלן על תפקידה זה היתה מועמדת לאוסקר ולגלובוס זהב לשחקנית בתפקיד משנה. על תפקידה בסרטו של ג'ים שרידן "באמריקה" היתה מועמדת לפרס האוסקר כשחקנית ראשית.

בין הסרטים בהם הופיע, מורבן קלר, פנדמוניום, אליזבת: תור הזהב, קוד 46, ועוד.. השתתפה בצילומים בארץ של סרטו של עמוס גיתאי "עדן".

אלכסנדרה מריה לרה- אניק הונורה

ילידת רומניה, עברה לגרמניה בגיל 4. לאחר שסיימה לימודים בתיכון צרפתי, החלה ללמוד משחק ובימי לימודיה הופיעה בתפקידים ראשיים בסרטי טלוויזיה ובסרטים. מופיעה בסרטו האחרון של פרנסיס פורד קופולה. בסרט הגרמני "הנפילה", והופיעה בסדרות יוקרתיות בטלוויזיה הגרמנית והבריטית ביניהן "נפוליאון" ו"ד"ר זיוואגו".