דפי תוכן

קולנוע 2012
קולנוע 2011
קולנוע 2010
קולנוע 2009
קולנוע 2008
קולנוע 2007
ראשי »קולנוע » קולנוע 2010 »הבלון האדום

הבלון האדום

 

 

הבלון האדום + הסייח הלבן
שני סרטים לילדים ולכל המשפחה בטעם של פעם
סרטיו הקלאסיים של הבמאי אלבר למוריס, Albert Lamorise
 
הבלון האדום זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן ובשורה של פרסים חשובים
והסייח הלבן זכה בפרס הגדול בפסטיבל קאן ובשורה של פרסים חשובים נוספים
 
הבלון האדום
יצירת מופת על-זמנית, סיפור חברות קסום בין ילד קטן לבלון אדום בפריז של ראשית שנות ה-50.
בדרכו לבית הספר רואה הילד בלון אדום שנתפס בעמוד תאורה, הוא משחרר אותו, ומכאן מתחיל סיפור מערכת היחסים והחברות האמיצה הנקשרת בין הילד לבלון. הבלון העוקב אחרי הילד, מלווה אותו לבית הספר ולביתו מעורר את קנאת חבריו לספסל הלימודים ומביא להתפרצות אלימה שסופה מפתיע ומלא תקווה.
סרט מקסים על חברות, קנאה וניצחון הרוח, בפריס קסומה וצבעונית.
 
הסייח הלבן
הסרט נוצר שלוש שנים קודם לכן, בצילום שחור לבן עז, מתאר למוריס מערכת יחסים הנרקמת בין סוס פרא לבן, לבין ילד דייג. בדרום צרפת באזור לה קאמרג', מנהיג הסייח הלבן עדר של סוסי פרא, גאים שאינם מאפשרים לבני האדם לאלפם. פולקו הדייג הצעיר, מצליח לאלף אותו וחברות נוצרת בין השניים, פולקו והסייח הלבן יוצאים לתור אחרי החופש שבני אנוש אינם מאפשרים להם לחוות.
 
הבלון האדום
תסריט ובימוי : אלבר למוריס Albert Lamorise
צילום : אדמונד סישאן Edmond Sechan
מוסיקה: מוריס לרו Maurice Leroux
 
שחקנים
הילד הקטן: פסקל למוריס Pascal Lamorise
וכן : סבין למוריס, ג'ורג' סלייה, ולדימיר פופוב, פולר פרי, רנה מריון ועוד.
 
צרפת 1956, צבע מלא, 36 דקות
מעט דיאלוג בצרפתית עם תרגום לעברית.
 
הסייח הלבן
תסריט ובימוי : אלבר למוריס
עיבוד :דניס קולומב דה דונאן
צילום: אדמונד סיאשן
מוסיקה : מוריס לרו
 
שחקנים
אלין אמרי, לורן רוש, פרנסואה פרייה, פסקל למוריס
מספר: ז'אן- פייר גרנייה
צרפת 2953, 40 דקות, שחור לבן
צרפתית תרגום לעברית.
____________________________________________
 
שני הסרטים נערכו דיגיטלית, שוחזרו והוצגו ביחד בפסטיבל קאן 2007 במסגרת השבועיים של הבמאים,
אלבר למוריס נולד בפריס 1922, הוא החל את הקריירה שלו כצלם, ופנה לבימוי סרטים קצרים בשנות ה- 40 . זכה להכרה בין לאומית על האיכות הפיוטית של סרטיו הקצרים ובאורך בינוני.
ב 1949 הוא ביים את סרטו הראשון, ג'רבה, לו כתב המשורר ז'אק פרור את הטסקט.
ב 1953 כתב וביים את הסייח הלבן, שזכה הפרס הגדול בפסטיבל קאן וכן בפרס ז'אן ויגו,
ב 1956כתב וביים את הבלון האדום, בו שיתף פעולה פעם נוספת עם בנו פסקל. גם בתו של למוריס, סבין מופיעה בסרט והיא הילדה עם הבלון הכחול.
זכייתו של הסרט בפרס דקל הזהב בקאן הייתה אירוע היסטורי בתולדות הפסטיבל, שני צוותי השופטים לסרט הארוך ולסרט הקצר החליטו להעניק את הפרס לסרט "הבלון האדום". הסרט זכה לאוסקר עבור התסריט הטוב ביותר.
ב 1960 הוא מביים את "מסע בכדור פורח", גם בו משתתף בנו פסקל, וכשיצא הסרט בארצות הברית הוא לווה בקריינות של ג'ק למון. בסרט הוא מכניס לשימוש מכשיר מיוחד שפיתחHelivision ) ) שמאפשר לצלם צילומי אויר ממסוק. ולהתגבר על תנודות ורטטים המפריעים במהלך הטיסה לצילום.
 
בראשית שנות ה- 60 פנה ליצירת סרטים באורך מלא, שלא זכו להצלחה.
ב 1965 – "פיפי הנוצה הקלילה" זוכה לתשואות בפסטיבל קאן אבל לקבלת פנים צוננת על ידי הביקורת.
בסיוע אנדרה מלרו הוא עובד במקביל על "פאריז אף פעם לא ראתה",
ו- "ורסאיי". שני סרטי תעודה המבוימים ממסוק.
למוריס נהרג באירן בשנת 1970 בתאונת מסוק ליד טהרן בעת צילומי סרט. הסרט "רוח האוהבים" שהציג סיור מרשים ויזואלית ממבט המסוק ברחבי אירן, נערך לבסוף לפי הוראות שהשאיר למוריס, והיה מועמד לאוסקר בשנת 1979, בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר. 
בנו פסקל שהיה אז בן 20, ניצל מהתאונה, כיון שירד מהמסוק לפני ההמראה הקטלנית.
למוריס השאיר אחריו מספר פרויקטים בלתי גמורים, תוכניות ותסריטים לסרטים קצרים וארוכים ורישומים לסרט המשך ל"בלון האדום" 


 

הבלון האדום זכה בפרסים:
דקל הזב בפסטיבל קאן,
פרס האוסקר לתסריט הטוב ביותר
ציון לשבח לסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע האמריקאי
מדליית הזהב והפרס הגדול של הקולנוע הצרפתי
פרס לואי דולאק
פרס האקדמיה לקולנוע הבריטית
מדליית הזהב בטוקיו
הסרט הזר הטוב ביותר בפסטיבל המבורג
הסרט הזר הטוב ביורת בפסטיבל במכסיקו
פרס הסטודנטים האוסטרים
פרס מיוחד על שמו של סלזניק
פרס המבקרים של ניו יורק
פרס המבקרים השוויצרים
 
על מלאכת השחזור של הסרטים.
ניקולה בריגו רובר – מפיץ
"בשבילי שני הסרטים הללו הם חלק מן העולם הרגשי של כל אחד מאיתנו. הם שבו אותי החל מן הפעם הראשונה שראיתי אותם בבית הספר, או בקולנוע השכונתי. שני הסרטים מדברים על חופש, אותו החופש שילידים אוהבים ליהנות ממנו, החופש שאנחנו רוצים לשמר, בלא פגע, עמוק בתוכנו. ההצלחה שלהם היתה כבירה בכל העולם והקרנתם מחדש היא מתנה נפלאה לילדי זמננו והוריהם. ועבור המבוגרים יותר היא חזרה נוסטלגית. ולכן החלטנו ביחד עם החברה של פסקל למוריס להשקיע בשחזור ושימור העותקים ולהפיץ אותם מחדש."
 
פסקל למוריס שמשחק בשני הסרטים.
"בהזדמנות הזו הייתי רוצה לחלוק כבוד לאבי, שהיה משורר, חבר, שותף ואב אוהב. החזרתם של הסרטים למוקד התעניינות מזמינה אותנו למסע בזמן. כאז גם היום הסרטים מנסים לגעת בדברים החשובים בחיים: התרגשות, אהבה, וטעם החופש. והחזרה הזו היא מזכרת נהדרת ומתמשכת לאושר העצום שידעתי בילדותי.
 
הזמר הצרפתי רנו על חווית ההשתתפות בסרט.
יחד עם אחי התאום דויד הופעתי בסצנה קצרה בסרט, הדוד שלנו היה הצלם של הסרט. היה לי עונג להשתתף בו וזה זיכרון ילדות נעים. הבוקר הקפוא בפורט ד'אורליאן הותיר חותם בזיכרוני. יותר מ – 50 שנה אחרי אני עדיין צופה בסרט בהתרגשות. יצירת המופת העשויה ברוח צילומיו של הצלם דויסנו,. לשמחתי כל אלה שהורסים את פריז של ילדותי , את העיר שלי ואת זיכרונות ילדותי השמימית, לא יוכלו לעולם לתפוס את הבלון האדום הנמצא מאז תמיד במעמקי ליבי".
 
 
העיתונות על הסרטים
בוסלי קראוטרן בניו יורק טייס על הבלון האדום :
"..סרט על סימבוליות של החלום ,
                                  דרמה של ילד המהולה בהומור רב,
                                                                              יוצא דופן!"...
 
" כיון שהיה יחיד במינו, אף אחד לא יוכל להיכנס לנעליו של למוריס. אנו משתמשים יותר מדי בביטוי "קולנוע של AUTEUR" ללמוריס באמת הגיע הכינוי הזה. הוא היה אחראי על כל פרט בסרטים שלו ואם היתה אפשרות, היה גם משחק. ולכן הוא השתמש בילדים שלו, בחברים, בהורים של חברים של ילדיו.
הוא היה ספורטאי בנשמתו, במרוץ תמידי, תמיד רץ אחרי החלום שלו. וכשהצליח לגעת בחלום שלו הפיק ממנו ניצוצות.
המוות לקח אותו בסגנון שלו , הוא נפל מענן". 
 
 
 

הקישו על התמונה להגדלה