דפי תוכן

קולנוע 2012
קולנוע 2011
קולנוע 2010
קולנוע 2009
קולנוע 2008
קולנוע 2007
ראשי »קולנוע » קולנוע 2007 »עוברים להודו

עוברים להודו

 

עוברים להודו
סרטו של ג'ון ג'פקוט
קומדיה על עסקים, אהבה והודו.
 
"הפתעה נהדרת, קומדיה מקסימה " ניו יורק טיימס
 
ההצלחה הגדולה של פסטיבל חיפה
תקציר
טוד מנהל את מחלקת המכירות של חברת טלמרקטינג בסיאטל המתמחה בשיווק מוצרי קיטש. יום אחד הוא מתבשר שכל המחלקה שלו נסגרת והעבודה תתבצע מעכשיו מהודו. הוא מסכים לנסוע למומבאי ולהכשיר את מחליפיו. המפגש עם החום, התרבות המקומית והעובדים בחברה ההודית משאיר את טוד המום. גם ההודים לא מבינים על מה הוא מדבר, ומהם החפצים שהם אמורים למכור ללקוחות האמריקאיים. לעזרתו של טוד נחלצת בחורה יפה בשם איישה, שעוזרת לו לראות מעבר להבדלי התרבות.
קומדיה רומנטית חכמה, מדויקת ורלוונטית, שמסמנת את ג'ף ג'פקואט כאחד הכישרונות החדשים של הקולנוע האמריקאי העצמאי. התסריט החכם, הבימוי הגמיש, ההומור העדין והמשחק המצוין הופכים את הסרט לחווית צפיה מהנה עד מאוד. "הסרט רב-הקסם והטבעי עוסק בנושא חם ועכשווי בחן ובשנינות", כותב אדי קוקרל מ'וראייטי'
                                    
 
 
 
הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בסיאטל – 2007
סרט הביכורים הטוב ביותר, על שמו של ג'ון שלזינגר, בפסטיבל הקולנוע הבינלומי בפאלם ספרינגס.-2007
פרס חביב הקהל ב"סינקווסט", בפסטיבל סאן חוזה, 2007.
פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ההודי בלוס אנג'לס 2007
פרס חביב הקהל בפסטיבל “bollywood & Beyond” בשטוטגרט 2007
הבחירה הרשמית פסטיבל טורונטו
 
 
עוברים להודו
Outsourced
בימוי ג'ון ג'פקוט   John Jeffcoat
תסריט : ג'ון ג’פקוט וג'ורג' וינג
צילום : תיאודורו מאנציני
מוסיקה : ב.סי. סמית
עריכה: בריאן ברדן
הפקה: טום גוראי 
 
משתתפים
טוד: ג'וש המילטוןJosh Hamilton
איישה: איישה דארקר Ayesha Dharker
בוב: לארי פיין Larry Pine
פורו: אסיף באסרה Asif Basra
דייב: מאט סמית Matt Smith
 
ארצות הברית , 2006,
102 דקות, אנגלית והינדו, תרגום לעברית.
 
הסרט מופץ על ידי סרטי נחשון
החל מיום 29 לנובמבר בסינמטק תל אביב, חן רחובות ופנורמה חיפה
 


 
על הבמאי -ג'ון ג'פקוט
יליד ניו יורק, למד קולנוע באוהיו, זהו סרטו העלילתי הארוך הראשון כבמאי.
מאז שסיים את לימודיו עבד בקהילת הקולנוע בסיאטל ככותב, במאי, מפיק, צלם ועורך.
ביים כמה פרקים לטלוויזיה וסרט דוקומנטרי קצר.
בשנת 1995 היה שותף להקמת הפורום של פסטיבל נורטווסט, מרכז הקולנוע הראשון והיחידי באזור ללא מטרות רווח. כהן כחבר הנהלה וגם כסגן מנהל.
עובד על סרט דוקמנטרי על תעשיית הקולנוע של הודו "בוליווד ואני". 
 
התסריטאי השותף ג'ורג' וינג
נולד בבוסטון וסיים את אוניברסיטת ניו יורק בקולנוע וכתיבה דרמטית.
חי בסיאטל, כותב להוליווד ולקולנוע העצמאי,
כתב את התסריט לקומדיה המצליחה "50 דייטים ראשונים".
כתב את התסריט לסרטו הבא של סטיב קארל, High T.
מעבד את התסריט של בילי ויילדר "אונטי", להפקה מחודשת שתתחיל בקרוב.
כותב כרגע שני פיילוטים לטלוויזיה שיצולמו בשנת 2008.
 
 
על השחקנים
 
ג'וש המילטון
יליד 1969 בניו יורק בנם של הבמאי דן המילטן והשחקנית סנדרה קינגסברי,
היה שותף להקמת קבוצת התיאטרון מלאפרטה בה חבר גם איתן הוק איתו הופיע בכמה הצגות ביניהן גם בטרילוגיה המדוברת של טום סטופרד "חופי האוטופיה", שהוצגה בניו יורק בראשית השנה ואף הופיע איתו בשלושה סרטים.
למד תיאטרון באוניברסיטת בראון, זכה באמי בשנת 1991, הקריא את אחד מספריו של סטפן קינג בספר-קלטת.
השתתף בלמעלה מ 40 סרטים ותוכניות טלוויזיה בין היתר ב"סקס והעיר הגדולה" ו"ממש מופלאות".
 
איישה דארקר
הופיעה בסרטים הודיים ובתפקידים משניים במספר סרטים אירופאים ואמריקאיים ביניהם, "מלחמת הכוכבים - מתקפת המשובטים.", "אדונית התבלינים".
השתתפה במחזמר "חלומות בומביי" בלונדון ובברודווי.
זכתה בפרס מיוחד בפסטיבל הקולנוע של קהיר ב 1998


 
סיפורי הפקה...
 
שני התסריטאים נפגשו באמצעות חבר משותף, שחשב שיכול להיות להם עניין כיוון ששניהם עוסקים בקולנוע ובחרו לגור בסיאטל ולא בלוס אנג'לס.
הם החלו לחפש נושאים שיוכלו לצלם בעירם מבלי שיצטרכו לעזוב. אבל אף אחד מהפרויקטים שהציעו לחברות הפקה מקומיות לא התרומם.
ג'פקוט החל לחשוב על התקופה הארוכה בה בילה בהודו ובנפאל בחילופי סטודנטים. במהלכה גילה את העולם השלישי ואת צורת החיים השונה בקטנמדו ובמקומות אחרים. חוויה זו שינתה את השקפתו על העולם ועל חייו בפרט. כאיש גבוה התייחסו אליו הנפאלים הקטנים כענק, וכשהגיע לכפר ברחו הילדים ששיחקו ברחובות בבהלה מפניו.
הוא חזר לדרום מזרח אסיה בשנת 2002 כשהחל לצלם את סרטו הדוקומנטרי על תעשיית הקולנוע ההודית. בעקבותיה הגיעה למסקנה שניתן יהיה להפיק סרט דל תקציב בהודו. עכשיו היה צריך לחפש את הסיפור.
 
בשובו לסיאטל נתקל בעיסוק רב בנושא מיקור החוץ - outsourcing, המוני הודים הוטסו לארצות הברית, ואמריקאים הכשירו אותם כדי שיוכלו להיות המחליפים שלהם. ההודים נשלחו בחזרה הביתה כדי לבצע את עבודתם של המוני אמריקאים שנותרו ללא עבודה. ההודים עבדו תמורת שכר שהיה חצי משכר האמריקאים. התופעה עוררה כעס רב באמריקה, באמריקה, אנשים החלו להתלונן שהם מקבלים מענה קולי מעובדים הודיים כשהם פונים לחברות אמריקאיות.
ואז בוקר אחד הוא התעורר עם הראיון.
"למה שלא נשלח את העובד האמריקאי להודו להדריך במקום שההודים יגיעו לאמריקה, וכך אוכל גם לטפל בחוויות שלי בהודו ונפאל וגם לספר סיפור מאד רלוונטי."
מיד הוא צלצל לחברו התסריטאי, לאחר פאוזה ארוכה אמר לו וינג שזה רעיון מצוין, אבל בטח משהו כבר עשה עם זה משהו. הם החלו בתחקיר לנסות ולגלות עם אכן טיפלו בנושא ולשמחתם הם גילו שלא.
הם החליטו לבחור בחברה שתעסוק במשהו יותר ויזואלי, לא מחשבים ותוכנה , אלא מזכרות אמריקאיות, פסלי נשרים, כובעי גבינות ועוד.
הם גם רצו להראות את הצמיחה והגידול שהודו חווה ואת ההתמודדות שלה עם זה. ומכאן הרעיון למרכז תקשורת בלב איזור חקלאי שעדיין לא הושלם אבל מתפקד. "כשבקרתי בהודו בניינים רבים אוכלסו, עוד טרם הסתיימה עבודת הבנייה שלהם".
 
עם סיום התסריט הם קיימו הקראה פומבית של התסריט וקיבלו פנייה משני מפיקים הפועלים בסיאטל. לאחר שאלה צפו בכל סרטון וסרט קצר שג'פקוט ביים וגילו את כישרונו הם הסכימו להפקיד בידיו את מלאכת הבימוי.
לאחר שבחרו את ג'וש המילטון נסעו להודו לחפש את השחקנים לשני התפקידים הראשיים ההודיים.
הם ראו מאות שחקנים לתפקיד פורו ואף אחד לא התאים עד שראו את אסיף בשרה בקליפ ולמרות שהוא היה מבוגר מן הדמות שהם כתבו הם מצאו שהוא מתאים ביותר.
 
גם את השחקנית איישה דהרקר ראו בוידאו והיא משכה את עיניהם. המילטון הסכים בשמחה לנסוע להודו לתהליך הליהוק הסופי. היה עליהם לפעול במהירות כיון שבגלל העשייה הרבה בהודו, גם את האתרים וגם את השחקנים יש לשריין הרבה זמן מראש.
לגבי שאר השחקנים התעוררה בעיה כיון שמרבית השחקנים שהוצגו בפניהם נראו כמו כוכבים מבוליווד והם חיפשו שחקנים הנראים יותר כאנשים החיים ברמת חיים נמוכה, הם הגיעו למרכז הפועל בהתנדבות ובו צעירים חסרי אמצעים עוסקים בתיאטרון במטרה להגביר את ביטחונם העצמי ואת המוכנות שלהם לחיים, מבין חברי קבוצה זו נבחרו כמה מן השחקנים לסרט, כמו כן הם נפגשו עם המשפחות המורחבות של אותם צעירים וגם הם לוהקו לסרט.
תקלות רבות והפתעות רבות היו מנת חלקה של ההפקה בצילומים בהודו. השחקן מאט סמית חלה מיד עם הגיעו לסט בוירוס מעיים, וכיוון שדמותו בסרט חולה גם כן, הוא השתמש במחלתו האמיתית בצילומים. בעיות שונות צצו גם בשל הבדלי השפה, ההודים עדיין דוברים אנגלית בריטית ולדברים שונים יש מונח אמריקאי ומונח בריטי/הודי, יום אחד ביקש ג'פקואט "קולר" לסט כמו שיש במשרדים רבים, לאחר שעות רבות הביאו ארבע הודים חזקים מזגן ענק, ורק לאחר שהובהרו ההבדלים במונחים הגיע קולר לסט.
פעם אחת הופסקו הצילומים על ידי המשטרה ועד היום איש לא נתן את ההסברים למה.
 
“The very definition of a crowd-pleaser, deserves to become a sleeper hit”
Tim Knigh Reel review
 


הקישו על התמונה להגדלה