דפי תוכן

קולנוע 2012
קולנוע 2011
קולנוע 2010
קולנוע 2009
קולנוע 2008
קולנוע 2007
ראשי »קולנוע » קולנוע 2009 »להרוג את קסטנר

להרוג את קסטנר

 

 

להרוג את קסטנר
Killing kasztner
 
 
סרטה של גיילן רוס
A film by Gaylen Ross
 
החל מיום 4.01.2009 בסינמטקים ברחבי הארץ
 
הסרט הצג בבכורה בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בטורנטו
ובכורה ישראלית בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בחיפה.
קו-פרודוקציה אמריקנית – ישראלית
 
"רגלי נשאו אותי לצידה של המכונית וקול שקול וללא טון שאל "ישראל קסטנר?" כאילו שאני מבצע שליחות או משהו. והוא ענה "כן". לא מופתע ללא תזוזה, כאילו שהוא ידע. אני מרים את ידי עם האקדח..."
-בליל ה 3 במרס 1957, המתין רוצח בחשכת רחוב תל אביבי. מכונית הגיעה לפינת הרחוב, הוא שולף אקדח.
סינופסיס
 
ד"ר ישראל (רזו) קסטנר, יהודי הונגרי שניסה להציל את המיליון האחרון של יהודי אירופה על ידי משא ומתן פנים אל פנים עם אדולף אייכמן, נורה על ידי יהודי אחר שמעולם לא היה באירופה הנאצית.
 
במהלך מספר חודשים בשנת 1944, נשלחו יהודי הונגריה אל מחנות המוות באושוויץ. כ 12,000 איש נשלחו מדי יום. אדם אחד, קסטנר, ניהל משא ומתן עם אייכמן במבצע עוצר נשימה להצלת כמעט 1700 יהודים שיצאו ברכבת לשוויץ. ניתן היה להניח שההיסטוריה תתייחס לקסטנר כאל גיבור, אך לא כך קרה...
 
בסיומה של מלחמת העולם השנייה קסטנר ומשפחתו עלו לישראל לבנות בה חיים חדשים. המשא ומתן שניהל קסטנר עם הנאצים הוביל להאשמות שהפכו את קסטנר למשתף פעולה עם הנאצים ולבוגד בבני עמו. במשפט שחילק את המדינה לתומכים ומתנגדים הוכרז שקסטנר "מכר את נשמתו לשטן". הוא נרצח שנתיים אחר כך בפתח ביתו בתל אביב.
 
סרטה רב העוצמה של גיילן רוס, פותח מחדש את ספרי ההיסטוריה על חייו של קסטנר והאירועים הקשורים בדמותו מעוררת המחלוקת. הסרט עוקב אחרי בני משפחתו, ניצולים הנאבקים לשנות את תדמיתו. ואחרי הרוצח זאב אקשטיין, שירה באקדח באותו לילה במרץ. אקשטיין מדבר על האירועים ועל תפקידו ברצח, בפעם הראשונה לפני מצלמה.
הסרט הוא חוויה מרגשת, חלקו תחקיר וחלקו מסע היסטורי. הבמאית גיילן רוס הופכת בספור של קסטנר ובהשלכות שלו על המשפחה ועל מדינתו, כשהיא חושפת ומגלה את טבעה האמיתי של ההיסטוריה עצמה, מי כותב אותה, איך זוכרים אותה ומה הלקח הנלמד ממנה לחיינו היום ולעתיד.

 
KILLING KASZTNER
Director                        Gaylen Ross
Executive Producer       Tony Tabatznik/DocFactory
Producers                     Andrew Cohen, Gaylen Ross
                                    Noam Shalev, Gus D. Samios
                                    Anne Feinsilber
Production Company    GR Films Inc
Director of Photography Robert Richman. Roni Kaldaron
                                    Yoav Kosh, Boaz Eshtai
Writers                         Gaylen Ross and Andrew Cohen
Editor                           Gaylen Ross, Andrew Ford, Laure Sullivan
Music                           Blake Leyh 
Voice of Kasztner         Larry Pine
Sound                          Moti Hefetz, Ravid Biran
Graphics                       Marcus Manoogian
 
 
 

 
 
בימוי גיילן רוס
הפקה טוני טבצ'ניק- דוק פקטורי
מפיקים  אנדרו כוהן, גיילן רוס, נעם שלו,
גאס ד. מסיוס, אן פיין סילבר.
חברת הפקה סרטי GR
צלמים רוברט רייכמן, רוני קלדרון, יואב קוש, בועז עשתאי, מני אליאס
תסריט גיילן רוס ואנדרו כוהן
עריכה גיילן רוס, אנדרו פורד, לורי סאליבן
מוסיקה  בלייק ליה
קולו של קסטנר לארי פיין
קול מוטי חפץ, רביד בירן, אשי מילוא
גרפיקה מרקוס מנוגיאן.
מפיקים שותפים  עומרי מעוז, ג'ולמרי זמברנו , אפרת סוזין.
ארצות הברית 2008, אנגלית תרגום לעברית
120 דקות.  


 

גיילן רוס במאית ומפיקה
 
הפיקה, ביימה וכתבה שורה ארוכה של סרטים דוקומנטריים שזכו בפרסים בארצות הברית ובעולם כולו. סרטיה שודרו בתחנות טלוויזיה חשובות והוצגו בתערוכות.
סרטה על עולם סוחרי היהלומים של ניו יורק , נחשב לדוקומנט היחיד שסיפק הצצה לעולם סגור ובלתי יאמן לרחוב היהלומים בניו יורק , רחוב 47. הוא שודר בערוץ הציבורי בארצות הברית ושודר בשני חלקים בערוץ 4 הבריטי.
"הסוחרים", זכה בפרס בפסטיבל הסרטים של שיקאגו ונבחר לסרט הטוב ביותר בפסטיבל אדינבורו. הסרט הוצג בפסטיבלים של ברלין, מונטריאול, חיפה, מרכז פומפידו, ועוד...
 
 
רוס הפיקה וכתבה את הסרט זוכה האמי Blood money: Switzerlan's Nazi gold,
סיפורם של הבנקים השוויצרים והשואה. הסרט הוצג בבכורה בפסטיבל ברלין.
סרטה על ההימורים בארצות הברית שנוצר עבור ערוץ 4 הבריטי זכה בפרס בפסטיבל הבינלאומי ביוסטון, והוצג בפסטיבלים של שיקאגו וקולומבוס.
"הקשיבו ללבה" חייה והמוסיקה של לורי ביצ'מן, כוכבת ברודווי ב"קטס", ו"פנטום האופרה" , בקריינות של רוזי אודונל זכה בפרסים רבים.
 
רוס יצרה סרטים רבים נוספים העוסקים בנושאים חברתיים שונים, מסרט על משפחות של חברים בארגון סולידריות הפולני, סרט על כלות רוסיות בארצות הברית וסרט הבוחן את התרמיות בתחום ההשקעות וקרנות הגידור בארצות הברית.
 
 
 
 
 
גיילן רוס על הסרט
 
"עבורי הספור של קסטנר הוא אירוע שהושמט מספרי ההיסטוריה. הספור המעצב את כותרות חיינו היום. מי הוא גיבור? זה המשתמש בנשק או זה היושב להידבר עם אויביו? מי קובע איך אנחנו בוחרים מי הם הגיבורים שלנו? היסטוריונים? התרבות הפופולארית? מיתולוגיות? ולמה אנחנו צריכים גיבורים ומתווכחים עד מוות על דרכי הפעולה שלהם?
 
המפגש הראשון שלי עם הספור היה שהרמתי ספר משומש בספריה לפני למעלה מ- 20 שנה וקראתי שהיו יהודים למכירה בזמן מלחמת העולם השנייה. אדולף אייכמן שהיה אחראי על השמדת יהודי אירופה ביקש 10,000 משאיות עבור מליון יהודים אבל לא היה מי שישלם ו"יקנה" את היהודים.
 
עבורי כאמריקאית זה היה ספור מופלא שלא שמעתי עליו קודם לכן. ולא שמעתי עליו שוב אלא רק 10 שנים אחר כך כשפגשתי בניצולי "הרכבת של קסטנר". זה היה מבצע הצלה שקסטנר ניהל בו משא ומתן עם אייכמן על 1600 יהודים שיצאו מהונגריה הכבושה לשוויץ, מבצע ההצלה היחיד מסוגו במהלך המלחמה. כשהחלטתי לעשות את הסרט והתחלתי את התחקיר על קסטנר, הסיפור והאדם הפכו מורכבים עוד יותר. יש שקוראים לו מציל, יש כאלה המכנים אותו בוגד ששיתף פעולה עם הנאצים. הסיפור מעוות ושונה על יד פוליטיקה, שמועות, ובמהלך הדרך משך אליו קיצונים וקושרי קשר. הייתי המומה מהספור כולו, איפה האמת? והאם אי פעם אגיע אליה?
ידעתי שאם עלי לעשות את הסרט, זה לא היה סרט היסטורי דוקומנטרי רגיל. הייתי חייבת לקשור אותו אל ההווה. ולעמת ולהתעמת עם אלו המחזיקים במפתח לטיהורו של קסטנר. לא הייתי יכולה למצוא את התשובות באירופה של ימי המלחמה. הייתי צריכה למצוא את התשובה במקום בו נחתם גורלו של קסטנר – בישראל. עם משפחתו, עם הניצולים ועם אלה שאחראים על ההרס שלו ועל הגנתו ועם הרוצח.
 
כזרה המתבוננת על סיפורו של קסטנר הבנתי שזהו גם סיפורה של ישראל. אומה צעירה המתמודדת עם הבלתי נתפס, שנים מעטות אחרי השואה. קסטנר היה חלק מהחיפוש והמאבק של המדינה להגדיר את עצמה תחת צילם הנוראי של האירועים. כאן הוא הפך למרכזו של משפט שהיה שני בחשיבותו רק למשפט של אייכמן. והיה בעצם הדיון הפומבי הראשון על מה שקרה בשואה. המשפט חילק את האומה וקסטנר כונה "האיש שמכר את נשמתו לשטן", שנה אחר כך הוא נרצח על ידי צעיר ישראלי, זאב אקשטיין, שגדל הרחק מהזוועות ומהעולם אותו הכיר קסטנר ובו הוא ניהל את המשא ומתן.
 
אפילו בישראל של היום הסיפור של קסטנר מוכר וידוע רק לדור מסוים, אלה שהם בוגרים מספיק לזכור את אירועי המשפט. צילמתי באוניברסיטת תל אביב וגיליתי צעירים שלא מכירם בכלל את הסיפור של קסטנר; אנשים ברחובות תל אביב לא שמעו עליו מעולם.
 
ידעתי שהמחזאי המוכשר מוטי לרנר ובימאי סרטי התעודה יהודה קווה חקרו את נושא קסטנר בשנים האחרונות בתיאטרון וקולנוע אבל עדיין היו כמה שאלות לא פתורות, וקסטנר עדיין לא טוהר בישראל ובגולה. וכמו תמיד בהיסטוריה, כל דור חושף את השכבות שלו על האמת והגילוי.
 
במהלך 7 השנים בהם צילמתי את קסטנר, הוא קם לתחייה מול עיני דרך משפחתו, בהקשר חדש כשכעס ומרירות מקיפים אותו ואת הכוחות שדחפו את הרוצח להתעמת איתו באותו לילה גורלי על מדרכות תל אביב.
 
לסכום, הדרמה של קסטנר היא בעלת אופי אפי, וכשדרכן של טרגדיות גדולות, תחקר ותופיע שוב ושוב בשנים שיבואו. אין בי היוהרה לחשוב שהמילה שלי היא האחרונה על קסטנר, אבל אני מקווה שהסרט הזה יתרום עוד נדבך לסיפור המדהים הזה.
 

הקישו על התמונה להגדלה