ז'ולייט גרקו

 

 

ז'ולייט גרקו

הגברת הראשונה של השנסון הצרפתי
בהופעה אחת בלבד בישראל
חמישי 21/6 בהיכל התרבות בתל אביב
במסגרת אירועי Fete de la musique
חגיגת המוסיקה הצרפתית המתקיימת באותו יום ברחבי תל אביב
 
"עלי שלכת", "האקורדיון", "אני שונאת את ימי ראשון", "אני כמו שאני", "תעלות פריז", "ילדה יפה", "השיר של הנאהבים הזקנים", "תפשיט אותי" הם רק חלק מהשירים שהפכו את ז'ולייט גרקו לאגדה עוד בחייה.
 
השיער השחור, עיני השקד הגדולות, הבגדים השחורים, הקול העמוק, כולם היו לסמלי ההיכר של אחת הזמרות הגדולות ביותר שקמו בצרפת.
 
חייה הסוערים, חברותה רבת השנים עם הפילוסוף ז'אן פול סארטר והסופר אלבר קאמי, הרומן עם נגן החצוצרה מיילס דייויס, הנישואין לשחקן מישל פיקולי, גם הם הוסיפו הילה לנערה שהתגלתה בקפה דה פלור בגדה השמאלית של פריז.
 
פריז שלאחר מלחמת העולם השניה, הגדה השמאלית בעיר הפכה למרכז בוהמי תוסס, סופרים ופילוסופים בבתי הקפה, צעירים מבלים לילות ארוכים במועדוני הג'אז - בפריז המיוחדת הזו הפכה ז'ולייט גרקו לפנים של הבוהמה החדשה. גדולי המשוררים כתבו לה שירים, שזכו לביצוע מיוחד בקולה של הזמרת-שחקנית המופלאה הזו.
 
"הקול שלה מכווץ לתוכו מיליוני שירים", אמר עליה סארטר.
 
ז'ולייט גרקו נולדה לפני 80 שנה בדרום צרפת.
אביה הקורסיקאי היה שוטר, אך היא לא ראתה אותו כמעט כיוון שהיא ואחותה הגדולה גדלו אצל הסבים שלהן בבורדו.
היא חונכה על ידי נזירות קפדניות והפכה לילדה ביישנית.
ב-1933 הצטרפה אליהן אמן והן עברו לפריז.
ז'ולייט גילתה את העולם של האורות הזוהרים, והחלה ללמוד ריקוד ושירה בבית האופרה של פריז.
עם פרוץ המלחמה, הן ברחו לדרום, ואמה הפכה לחברה פעילה במחתרת הצרפתית, עד שנעצרה על ידי הגסטאפו, ב-1943. ז'ולייט ואחותה ברחו לפריז, אבל נעצר גם הן על ידי הגסטאפו. האם והאחות נשלחו למחנה מחוץ לצרפת, ז'ולייט בת ה-16 נשארה בצרפת.
היא נשלחה לרחובות פריז חסרת כל ומצאה מקלט בביתה של מורתה, השחקנית הלן דוק.
ז'ולייט הופיעה בקומדי פריז, והחלה להסתובב בבתי הקפה בגדה השמאלית, כשהיא מגלה את חיי הבוהמה האינטלקטואלים שהתקיימו ברובע הלטיני ובסאן ז'רמן דה פרה.
כמו צעירים רבים הצטרפה למפלגה הקומוניסטית.
תודות לחברות עם אנשי רוח, קיבלה עבודה בתיאטרון וברדיו.
בסאן ז'רמן נפתח מועדון פופולרי, "לה טאבו", שבו בילו משוררים ומוסיקאים וצלמים רבים שהגיעו למקום. פניה של גרקו פורסמו כפנים של הבוהמה החדשה, והצילומים הופיעו על שעריהם של מגזינים רבים.
מיילס דייויס, צ'רלי פרקר, רביעיית הג'אז החדשה, את כולם פגשה ב"לה טאבו". עם דייויס ניהלה רומן סוער. החצוצרן היה רק בן 22 כשנפגשו. כששאל אותה סארטר מדוע אינם מתחתנים, ענתה לו: "מיילס אוהב אותי כל כך ולא רוצה להכאיב לי".
בעידודם של חברים החליטה לפצוח בקריירת שירה, ובגיל 22 עשתה את הופעת הבכורה שלה.
היא מצאה טקסטים בקלות, כי מיטב חבריה המשוררים כתבו לה שירים.
גרקו היא זו שהביאה את הטקסט של "עלי שלכת" למלחין ג'וסף קוסמה, וכך נולדה יצירה בת אלמוות.
הסגנון המיוחד זכה להצלחה בקרב באי המועדון, אבל הקהל הרחב העדיף את הדרמטיות של פיאף. ההשתתפות בסרטו של קוקטו "אורפאוס" ביססה את הצלחתה של גרקו.
השיר הראשון שהקליטה היה "אני כמו שאני", למלים של פרוור, שהפך לסימן ההיכר שלה.
היא יצאה להופיע בברזיל ובארצות הברית וזכתה להצלחה גדולה.
כשיצאה לסיבוב הופעות, סגנון השירה שלה והמראה הכהה הפכו ללהיט ענק ברחבי צרפת ובעולם כולו.
נישואים קצרים לשחקן פיליפ למארי הניבו בת, לורנס למארי.
גרקו שילבה קריירת שירה לצד קריירת משחק, בקולנוע ובתיאטרון, ואף הוזמנה להוליווד ועבדה עם במאים כמו אורסון וולס וג'ון יוסטון. היא אף ניהלה רומן עם מפיק העל דאריל זאנוק.
עם חזרתה לצרפת, החלה לעבוד עם סרג' גינסבורג הצעיר. האופי המרדני של שניהם הניב שיתוף פעולה שנמשך כמה שנים, עם להיטים גדולים.
שנות השישים הוקדשו למוסיקה עם הופעות ענק ולהיטים גדולים שנכתבו על ידי יוצרים כמו גי באר (אביה של עמנואל באר) ולאו פרה.
היא הפכה לזמרת המוכרת ביותר בעולם השעשועים הצרפתי.
למרות ההצלחה הגדולה, היא נכנסה לדיכאון עמוק ואף ניסתה להתאבד ב-1965.
בסוף אותה שנה הצליחה להתגבר על הדיכאון ונישאה לשחקן מישל פיקולי.
היא חזרה לשיר במרץ, להקליט ולהופיע ברחבי העולם.
ב-1968 היא שרה לראשונה את אחד מלהיטיה הגדולים, "תפשיט אותי".
כל השנים הקפידה על הסגנון המיוחד שלה, שירים שנכתבו על ידי טובי המשוררים, והמשיכה להקליט ולשיר שירים של יוצרים אהובים עליה, כמו ברל וגינסבורג.
במהלך השנים נשארה נאמנה לרעיונות החברתיים, נלחמה בעד זכויות האדם והיתה פעילה פוליטית.
כשהוזמנה להופיע בצ'ילה בעת שלטונו של פינושה, בחרה לשיר שירים אנטי מלחמתיים, הקהל שרק לה בוז אך גרקו היתה גאה מאוד במעשיה.
ב-1982 פרסמה אוטוביוגרפיה וחזרה לבמה בהצלחה אדירה.
ב-1989 נישאה לג'רר ג'ונסט, הפסנתרן שלה והמעבד המוסיקלי זה שנים רבות.
לאחר היעדרות של שבע שנים חזרה לבמה, ושוב אזלו הכרטיסים, ושוב הגיעו גלי המעריצים.
גרקו לא מפסיקה להתחדש באלבומיה, ולמרות היותה נאמנה לסגנון השנסון, אוזנה פתוחה ליוצרים חדשים.
באלבומיה האחרונים שיתפה פעולה עם יוצרים מהשנסון הצרפתי החדש, כמו בנג'מין בולי וכריסטוף מיוסק.
למרות גילה היא אינה מפסיקה להופיע, ליצור, לחדש ולהפתיע.
אלבומה האחרון יצא ב-2006, אלבום קאוורים הכולל שירים קלאסים שלא נכתבו בשבילה, ושוב הוכיחה הדיווה הגדולה שיש לה מה לחדש ומה להציע.
גרקו הופיעה בארץ פעמיים, הפעם האחרונה היתה לפני למעלה מ-25 שנה.
לפני מספר חודשים הופיעה בפריז בתיאטרון שאטלה בהצלחה עצומה.
 
גרקו תופיע בארץ בליווי פסנתרן ונגן אקורדיון ותשיר את להיטיה הגדולים.
 
 
ג'ולייט גרקו
הגברת הראשונה של השנסון הצרפתי
הופעה אחת בישראל
יום חמישי 21/6 בהיכל התרבות בתל אביב
ההופעה תחתום את אירוע "חג במוסיקה הצרפתית" האירוע המתקיים בחסות המכון לתרבות צרפת, שגרירות צרפת ועריית תל אבי ביפו.
וערוץ הטלוויזיה הצרפתי TV 5
 
הפקה בישראל: השיגעון הצרפתי , זרז'בסקי ניהול ויזמות.
 
 
 
 

 

הקישו על התמונה להגדלה