דפי תוכן

קולנוע 2012
קולנוע 2011
קולנוע 2010
קולנוע 2009
קולנוע 2008
קולנוע 2007
ראשי »קולנוע » קולנוע 2010 »יום החצאית

יום החצאית

 
סוניה ברג'רק מורה בפרבר פריזאי, מנסה ללמד את תלמידיה המורכבים מבני מיעוטים במהלך חזרות,מוצאת סוניה אקדח בתיקו של אחד התלמידים. מכאן, בהלם מוחלט, מאבדת סוניה את השליטה ולוקחת את הכיתה כבני ערובה ויוצרת "סביבת לימודים" שונה..

 

                            LA JOURNEE DE LA JUPE
 

יום החצאית
 

סרטו של ז'אן פול לילינפלד
A FILM BY JEAN - PAUL LILIENFELD
àזוכה פרס הסזאר לשחקנית הטובה ביותר
à   זוכה פרס לומייר לשחקנית הטובה ביותר
à   זוכה פרס נימפת הזהב לשחקנית הטובה ביותר מונטה קרלו 2009
 
סינופסיס:
סוניה ברג'רק מורה בפרבר פריזאי, מנסה ללמד את תלמידיה המורכבים מבני מיעוטים שיעור בספרות צרפתית - מחזה של מולייר. שגרת היום כוללת אלימות, עלבונות ומאבק בתלמידים חסרי מוטיבציה, אלה יוצרים מתח רב אצל סוניה, במיוחד לאחר שבעלה עזב אותה.
במהלך חזרות על מחזה עם אחת הכיתות, מוצאת סוניה אקדח בתיקו של אחד התלמידים. במאבק לקחת את האקדח נפלט כדור ופוצע תלמיד.
מכאן, בהלם מוחלט, מאבדת סוניה את השליטה ולוקחת את הכיתה כבני ערובה ויוצרת "סביבת לימודים" שונה, שקטה כאשר בידיה האקדח.
מחוץ לבית הספר נוצרת סערה גדולה - המשטרה, מתווך, ראשי מערכת החינוך, יחידות חילוץ והורים מודאגים, מנסים להבין איך לפעול.
סוניה מאלצת את התלמידים לראות את הדברים בדרכה וחושפת בפניהם את הסתירות , הפחדים, הסודות והאיומים המלווים את חייהם.
 

שחקנים
סוניה ברג'רק- איזבל אדג'ני
לבורה -דניס פודלידס
בשה- יאן קולט
המנהל- ג'קי ברטוייה
השרה- נטלי בזנסון
מהמט- חליד ברקוץ
מוס- יאן אבוג'ה
נאוול – סוניה אמורי
סבסטיאן – קווין עזיז
פארידה- שרה דואלי
אקים חסן מהזוד
פריד- קרים זקראווי
עידי- פילי דומביה
ג'רום- סלים בוגדיניה
חדיג'ה- מילזה בוזיד
 
 


 

תסריט ובמוי - ז'אן פול לילינפלד
צילום - פסקל רבו
עיצוב - אוליבייה ז'אק
עיצוב תלבושות - שאטון, אנייס בזיר, ג'וליאן רג'ינו
עריכה - אורי דהלוניי
 
 
צרפתית תרגום לעברית, 88 דקות
צרפת/גרמניה 2009
 
הסרט מופץ בארץ על ידי עדן סינמה בע"מ
החל מיום ה- 15.04.2010 דיזנגוף תל אביב,
לב רמת-גן, לב מנדרין, לב אבן יהודה, חן רחובות
 
 
 
 
 
ז'אן פול לילינפלד על הסרט
הסרט הזה הוא תפנית מסרטי הקודם "עם הזמן", אני מתחיל להתקרב אל עצמי. הומאניות תמיד העסיקה אותי, אני מאמין כבר זמן רב שהבעיות הקיימות בערים היום הן תוצאה של שני גורמים בולטים והמשוואה הנוצרת בעקבות כך היא: עוני + גזענות = כעס.
לפני 20 שנה המחשבה הזו הניע אותי לכתוב את התסריט הראשון שלי שעסק בהבדלים בין שני גברים צעירים. אחד שחור השני ערבי כשהם מחפשים לשכור דירה בפריז.
בשנת 2001 המוטיב הזה הוביל אותי לכתוב ולביים את סרטי 'HS' ,  התפקיד הראשי גולם על יד שחקן שחור, לא כי כך כתבתי אותו, אלא מכיוון שהשחקן דידונה היה שחקן מצוין. (באותה תקופה הוא עדיין לא הביע את דעותיו הפוליטיות הקיצוניות שיש לי איתן בעיה קשה ).
למרות זאת היו רבים שהתנגדו, למה ללהק שחקן שחור? אהבתי לענות "למה לא?"... היום אני רואה שהמשוואה שציינתי קודם נעשתה קשה יותר ומורכבת יותר. ביליתי 18 שנים מחיי בקרטיי, מבני המגורים העירוניים עם הגיון החברתי והאתני שלהם היו חלק מחיי היום יום שלי. אני עדיין מבקר שם הרבה כשאני בא לבקר את אימי. אני יודע מה היה שם קודם ואני יודע למה זה הפך. ולכן אני רוצה לדבר בסרט על מה שסייע בידי לצאת משם – בית הספר ואת העובדה שלצערי זו אינה עוד אופציה בעולם של ימנו.
רציתי לדבר על התדרדרות המצב, על הקושי הגדול שנוצר, על הנסיגה שנוצרה ביחסי בנים בנות, על כך שבעבר זוגות שחשבו שיבלו את חייהם לנצח, התנשקו בין הבתים - הייתה רומנטיקה ועכשיו מבלות שם חברות יוני סקס. או רק בנים או רק בנות.
הכול הוביל למהומות בשנת 2005, ראיתי את הלהבות שפרצו. שמעתי אמהות שאומרות שהילדים שלהם כל כך זועמים שהן לא יכלו להחזיק אותן בבית ויחד עם זאת לא ראיתי ולו נערה אחת ברחוב.
 
רציתי ליצור תסריט מאד מדויק ומאד מפוקס, לא רק כזה המראה דברים מבחוץ, מצב חשוך ללא דרך מוצא, אלא לספר סיפור שיתפוס את הצופים וימלא אותם ברגשות ובכעס. הייתי צריך למצוא איזו שהיא תחבולה.
אני מקווה ש "יום החצאית" הוא סיפור שיזכיר לנו, שלא משנה מה הן הבחירות הפוליטיות, הדתיות והחברתיות שלנו, יש ערכים שאין עליהם עוררין ולא ניתן לשנות אותם, אי אפשר לפשט שום דבר ואסור להסתיר שום דבר.
 
אני בטוח שנשים שהן הקורבן הכפול של החברה שלהן ושל מצבן המשפחתי, רק הן בלבד יכולות להביא ולהרות את השינוי.
 
ראיון עם איזבל אדג'ני
ש: דעתך על האירועים המתרחשים לאחרונה ידועה. אנחנו יודעים שאת מתנגדת לפונדמנטליזם ולגזענות, הן לגבי אלג'יריה והן לגבי דרפור. מתנגדת לנערות הלובשות כיסוי ראש בבית הספר, נגד בדיקות ד.נ.א לאלה המבקשים להגר. יחד עם זאת זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים שאת משתתפת בסרט שהנושאים האלה מוצגים בו. מה משך אותך לסרט הזה?
 
ת: מעבר לדמות של המורה המתפרקת. נמשכתי לדיוק בו הסרט מציג מצב חברתי. מה הוא חינוך היום? בית הספר הוא אחד המוסדות הבודדים היום היוצר סוג של אינטגרציה בין אנשים. איך יתכן שבתי הספר נמצאים במצב כל כך רע? איך המסגרת הזו לא מתפקדת בכלל? איך יתכן שיש כזה חוסר הבנה?
מה עשינו לתלמידים הללו? מה עשינו למורים? איך יתכן שויתרנו על הצורך והרצון לחנך? אהבתי את העובדה שהסרט אינו מנסה לחנך, להטיף או להציג פתרונות, אלה רק, אם יורשה לי לומר את זה, לשאול את כל השאלות ולהציג לקהל את המציאות ואת הדברים כפי שהם.
 
ש: איך הצטרפת לפרויקט?
 
ת: הודות לשחקן/במאי סמאין, אותו פגשתי והוא אמר לי שקרא תסריט שיש בו תפקיד נהדר לאישה ושאני חייבת לקרוא אותו. באותו זמן חברים של הבמאי דברו איתי ונתנו לי לקרוא את התסריט.
הסכמתי לשחק את התפקיד 10 דקות אחרי שסיימתי לקרוא אותו. דברתי עם ז'אן פול לילינפלד, הוא רצה להפיק את הסרט כתיאטרון מצולם, אבל לא הצליח למצוא את התקציב לכך.
זמן קצר אחר כך הוא צלצל אלי ואמר "יש לי בשורות טובת ובשורות רעות. א- קיבלנו אור ירוק לצאת לדרך, ב- לטלוויזיה". אמרתי לו מיד אני אתך לאורך כל הדרך אם אתה יכול להוציא את הסיפור הזה. וכך, הודות ל 'ארטה', הצלחנו להפיק את זה תוך חודשיים והודות לסרטי 'מסקרט', להפיץ את הסרט בקולנוע.
 
ש: הסרט צולם הרחק מעיני התקשורת
 
ת: איש לא ידע שאני מצטלמת, זה היה נהדר, לעבוד בצורה כזו, בלי כל לחץ. זו הייתה הקלה גדולה. אני מקווה שלכולנו יתאפשר לעבוד כך. הנוחיות והצניעות, לעבוד בצורה ובתנאים שיאפשרו לנו להתערטל לגמרי.
 
ש: יש שחקנים נוספים לצידך, אבל מרבית הסצנות שלך הן עם קבוצת צעירים שלא עשו סרט מעולם.
 
ת: הדבר החשוב ביותר היה ליצור את האותנטיות ביחסים בין המורה לתלמידים. זה חיוני לאמינות של הסרט. הם עשו חזרות במשך חודשיים וידעו בדיוק את תפקידם. פגשתי אותם רק ביום הראשון של הצילומים. הם מיד קראו לי "מדאם". כיוון שהייתי מרוחקת מהם, לא כשחקנית, אלא כמורה צרפתייה. אני לא חושבת שמרביתם ידעו בכלל מי אני. אולי ההורים שלהם ידעו או שראו את אחד מסרטיי בטלוויזיה. בסופו של דבר זה היה טוב. שקענו בעבודה ובעבודה בלבד. לא ניסיתי להתקרב אליהם, ולו לרגע אחד. זה היה חשוב לי. המחויבות שלהם הייתה טוטלית ובהחלט לא קלה. אתם יכולים לתאר לכם את כל הרגשות, המורכבויות והתחושות שהיה עליהם לשחק. הם הרבו להתגונן אבל היו מאד רגישים. באותו זמן הביטו לי ישר בעיניים. הם ידעו על מה הם מדברים. הם היו צריכים כמו שהם אמרו "להישמע אמיתיים", באחת הסצנות אני אומרת "בית הספר הוא הדבר היחידי שיכול לעזור לכם לצאת מהמצב שלכם", הם הקשיבו לי, אבל היה להם מבט שאמר, "אולי כדאי שתגידי לנו משהו שיש בו אמת, זה חייב להיות אמיתי אחרת אנחנו ננהג כאילו אנחנו לא מקשיבים לך, אם לא תצליחי לגרום לנו לעניין".  כמו כן, הייתה להם דרך מעניינת להראות אם מה שעשיתי בסצנה זו או אחרת נגע לליבם, שכנע אותם, דיבר אליהם. היה כבוד ואמון הדדי בינינו וזה מה שחשוב לרבים מהם - כבוד.
 
ש: כשהיית מתבגרת, האם תיארת לעצמך ש-30 שנים אחר-כך אנחנו יכולים, כפי שעושה הדמות שלך בסרט, להכריז על "יום חצאית", שיגן על נערות מפני הטרדה מינית של בני כיתתן?
 
ת: בהחלט לא. זה נראה כמו נסיגה נוראית, זה מטורף. לצערי יתכן שאלו תוצאות של הקולוניאליות של צרפת. צעירים היום בעיירות הקטנות לא יודעים מי הם ומהיכן באו. הם מחפשים את השורשים שלהם, שורשים שהתפוררו והם מנסים לאתר אותם מחדש. להגיע בחזרה אל המקור, גם אם זה בא לידי ביטוי בדרך מאד רדיקלית.
 
ה ת ל מ י ד י ם
מהמט- חליד ברקוץ
פניו נפוחות כשהוא נכנס לכיתה ביום מסוים. הוא אחד הקורבנות של מוס- הנער המאיים של הכיתה. אבל הוא מעדיף לשתוק, מפחד שהוא ומשפחתו יפגעו.
 
פארידה- שרה דואדי
למרות כמה התפרצויות רגשיות, היא עוטה על פניה מבט מצועף ושותק. רק בת כיתתה נאוול, מנחשת את הטרגדיה הנוראית שעברה עליה
 
נאוול- סוניה אמורי
רגישה אבל מרדנית, מנסה להתנגד לקוד השתיקה. ולקוד המאצ'ו לפיו פועלים חבריה. שנים קודם לכן, עוד כשמשפחתה חייתה באלג'יר, הייתה עדה לפשיטה של קנאים מוסלמים על כפרה.
 
סבסטיאן- קווין עזיז
יד ימינו של מוס, הוא יצא לעזרתו בשנייה. לא מתוך אמונה במוס, אלא מתוך מחשבה שכך הוא יוכל לנצל טוב יותר את  השיטה לטובתו.
 
פריד- קרים זקראוך
דורש "כבוד", כדי להצדיק את ההתנהגות שלו בכל הזדמנות.
 
עדלי– פילי דומביה
דיסקרטי, ילד טוב בדרך כלל. עד לאירועים אך לא נוטל בהם חלק. יש לו רק חלום אחד להשתחרר מבית המשוגעים הזה.
 
אקים- חסן מהזוד
בעל הכינוי "אימאם", בזכות אופיו השקט, הישיר והאמונה הבוגרת. הוא מדגים חוש צדק מפותח ואינו מקבל את צורת האסלאם של אלה שלא למדו אותו, אבל דורשים לפעול לפיו.
 
מוס- יאן אבונג'ה
בתיק של מוס מוצאת סוניה ברג'רק את האקדח שממנו פורצת הטרגדיה בסיפור. הוא מומחה בלהציק לחבריו לכיתה. עד עכשיו איש לו העז לעמוד מולו.
 
 
 
 
 
 
 
 
איזבל אדג'ני
 
אחת השחקניות המעוטרות ביותר בצרפת, זכתה בחמישה פרסי סזאר על תפקידים שונים וכן אחת השחקניות הזרות הבודדות שזכו לשתי מועמדויות לאוסקר האמריקאי. זכתה בשורה ארוכה של פרסים בפסטיבלים בינלאומיים. אדג'ני נולדה בפרבר של פריז לאב ממוצא אלג'ירי ואם ממוצא גרמני. השפה הראשונה אותה דיברה הייתה גרמנית. כאשר הייתה בת 14 הופיעה לראשונה על המסך. את דרכה על הבמה החלה בתיאטרון היוקרתי "קומדי-פרנסזס" בתפקידים קלאסיים, אבל עזבה את התיאטרון כדי לפתח קריירה קולנועית. לאחר מספר תפקידים קטנים קיבלה בשנת 1975 את התפקיד ששינה את הקריירה שלה, בסרטו של פרנסואה טריפו "ספורה של אדל". שבחים, מועמדות לסזאר, מועמדות לאוסקר ושורה של תפקידים בסרטים הוליוודים ובסרטו של ורנר הרצוג "נוספרטו".
זכתה בפרס בפסטיבל קאן על תפקידה בסרט של מרצ'נט/איבורי "קוורטט" ושנה אחר כך בסזאר הראשון שלה. נבחרה על ידי המגזין People  לאחת מ 50 הנשים היפות בעולם.
בין סרטיה הבולטים: "ספורה של אדל", "קיץ קטלני", "הדייר", "הנהג", "האחיות ברונטה", "קוורטט", "סאבווי", "קמי קלודל", "המלכה מרגו", וגם אחד הכישלונות הגדולים בהוליווד - "אישתר" לצידם של וורן ביטי ודסטין הופמן.
בשנת 2003 הופיע בסרט "אדון אברהים" ומאז לא נראתה על המסך במשך 6 שנים . "יום החצאית" מציין את שובה לתעשיית הקולנוע הצרפתית.
גם חייה אישיים ידעו סערות, עליות ומורדות. לאדג'ני שני בנים ברנבה נויטן מיחסיה עם הצלם ברונו נויטן שגם ביים וכתב את הסרט "קמי קלודל". ברנבה הוא מוסיקאי בן 31. בנה הצעיר גבריאל קיי,  נולד מיחסיה עם השחקן דניאל דיי לואיס. גבריאל נולד בשנת 1995 מספר חודשים לאחר שיחסיהם של הוריו הסתיימו. שמה נקשר לרומנים עם המוסיקאי ז'אן מישל זאר וורן ביטי.
 
ז'אן פול לילינפלד
 
שחקן תסריטאי ובמאי, הופיע ב- 21 סרטים בקולנוע ובטלוויזיה. כתב כ-12 תסריטים וביים 9 סרטים. על יום החצאית היה מועמד לסזאר – תסריט, בימוי והסרט הטוב ביותר. 
 
 
 
 
 
 
 
 
 


 

www.SBPR.co.il בית עובד 13 ת"א 03.5238080
 
 
 
 
 
 
 
LA JOURNEE DE LA JUPE
DE JEAN-PAUL LILIENFELD
 
SYNOPSIS
Sonia Bergerac est professeur de français dans un collège de banlieue difficile. Elle vit difficilement la dureté quotidienne des relations avec ses élèves, et est d'autant plus fragilisée par le départ de son mari.
Lors d'une répétition théâtrale avec une de ses classes, elle découvre un pistolet dans un sac d'élève. En cherchant à s'en emparer, un coup part et blesse un élève à la jambe. Dans la confusion du moment, elle craque et prend sa classe en otage.
Alors qu'à l'extérieur, les autorités scolaires, policières et politiques peinent à comprendre et à réagir à la situation, Sonia impose à ses élèves sa vision et leurs contradictions.
FICHE TECHNIQUE
Réalisation: Jean-Paul Lilienfeld
Scénario & Dialogues : Jean-Paul Lilienfeld
Acteurs:Isabelle Adjani, Denis Podalydès, Yann Collette, Jackie Berroyer, Nathalie Besançon, Khalid Berkouz, Marc Citti
Producteurs: Alain Terzian, Christine Gozlan
Production: Bénédicte Lesage et Ariel Askénazi pour Arte et Mascaret Films & Fontana Film
Photographie: Pascal Rabaud
Montage: Aurique Delannoy 
Chef Décorateur: Olivier Jacquet
Ingénieur du Son: Philippe Richard 
Distribution Israel : Eden Cinema LTD
Durée: 88 mn (Français st hébreu)
EXTRAITS DE PRESSE
  • Le souffle coupé, le téléspectateur reçoit comme un coup de poing en pleine face ce huis clos tendu et nerveux, mené comme un thriller. La Croix

     
  • Isabelle Adjani, en prof désespérée et exaspérée, retrouve un rôle à la mesure de son talent. Bouleversant. Le Figaroscope
 
  •  (...) Conçu comme un huis clos théâtral avec une tension insoutenable (....), servi par une Isabelle Adjani magnifique.Elle
 
 
  • (...) Un conte tragique, sous tension, rempli de larmes, de peur, de violence, de révolte. Brillant ! A l'image de son interprète. (...) Le journal du Dimanche

הקישו על התמונה להגדלה