טעם החיים
The Salt of life
Gianni e le Donne

סרטו של ג'יאני די גרגוריו
A film by Gianni di Gregorio

פסטיבל ברלין 2011
פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים 2011
מועמד לשני פרסי דויד דונטלו – האוסקר האיטלקי

לאחר ההצלחה הגדולה בעולם ובישראל של סרטו הקודם של ג'יאני די גרגוריו "ארוחות אמצע אוגוסט", אנו גאים להציג את סרטו הבא של הבמאי.

החל מ 21/7 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ בהפצת סרטי אורלנדו.
איטליה, 2011. 90 דקות, איטלקית, תרגום לעברית ואנגלית.
דרמה קומית מרעננת. ג'יאני, עקר בית בשנות השישים לחייו, מנסה להשיב לעצמו את הרומנטיקה ולזכות באחת משלל הנשים היפהפיות הסובבות אותו, אך הוא כבר חלוד במנהגי החיזור ובאהבה.
חייו של ג'יאני חולפים על פניו בעודו מבצע את מטלות הבית, הולך לטיול עם הכלב של השכנה היפהפייה ומקבל מטלות מאשתו המוודאת בקפדנות שיבצעם, בעוד בתו הבוגרת לוקחת אותו כמובן מאליו והחבר הבטלן שלה מתמקם באופן קבוע בביתם. אימו הקשישה חיה את הרגע בוילה ענקית ברומא עם ולריה, המטפלת החתיכה שלה, ומבזבזת את כל הונו על פוקר עם חברותיה ושמפניה יקרה ולא מהססת לקרוא לו להגיע בדחיפות כדי לשפר את הקליטה בטלוויזיה. כאשר אלפונסו חברו הטוב מספר לו על הכיבושים הרומנטיים שלו הוא מדליק אצל ג'יאני ניצוץ של פנטזיה ורומנטיקה שהיה כבוי מזמן. הוא רואה שלכולם סביבו יש מאהבת, אפילו למאוריסיו הזקן שמסתובב בטריינינג כל היום. בעידודו של אלפונסו הוא מחליט לנסות גם להחזיר את הפלפל לחייו ולמצוא לעצמו מאהבת כמו כולם מבין אחת הנשים היפות שסובבות אותו בחייו,  אבל בדרכו אל הרומנטיקה עומדים הטלפונים הבלתי פוסקים מאימו, כמה תקלות עם ויאגרה ובייחוד העובדה שג'יאני כבר חלוד בכל הנוגע לחיזור ואהבה.

בימוי: ג'יאני די גרגוריו   Gianni Di Gregorio
תסריט : ג'יאני די גרגוריו וולריו אטנאסיו Gianni Di Gergorio & Valerio Attanasio
הפקה: אנג'לו ברבגאיו
מפיק בפועל: קייטנו דניאלה
צילום: גוגו ביאנקי Gogo Bianchi
עריכה : מרקו ספולטני Marco Spoletini
מוסיקה: רצ'ב וקראטייו Rachev& Carrtello
עיצוב הפקה: סוזנה קסקייה
עיצוב בגדים: סילביה פולידורי
קול: ג'יאנלוקה קוסטמנייה
חברת הפקה :BIBI Film- Isaria Productions

משתתפים
ג'יאני : ג'יאני די גרגוריו Gianni Di Gregorio
האם: ולריה די פרנסיסיס בנדוני Valeria di Frnaciscis Bendoni
אלפונסו:  אלפונסו סנטאגתה  Alfonso Santagata
אשתו של גי'אני: אליזבטה פיקולו מיני
ולריה: ולריה קבאלי
אלין: אלין פרנדי
כריסטינה : כריסטינה קפרגה
מיכאלאנג'לו: מיכאלאנג'לו סימינלה
טרזה:  טרזה די גרגוריו
ליליה: ליליה סילבי
גבריאלה: גבריאלה סבורגי
התאומות:  לאורה וסיליבה סקוויזטו.
הנוף מטרסטורה - ראיון עם ג'יאני די גרגוריו
שאלה: מהו הנושא של הסרט? נראה לי שלנשים תפקיד משמעותי בסרט. במיוחד האם,  נראה שהיא הדמות הנשית החשובה והחטטנית ביותר? את השם של הסרט "ג'יאני והנשים" (השם המקורית באיטלקית) אפשר בקלות לשנות לג'יאני, אמו ונשים אחרות.
תשובה: אני מנסה לתאר בסרט את הבלבול של גבר בגיל העמידה שמבין שנשים כבר לא מסתכלות עליו באותה הדרך בה התבוננו עליו בעבר. בעולם הנשים, הדמות של האם מתבלטת והיא מלאת עוצמה. היא מלאת חיים ובעלת נוכחות עבור הדמות שאני מגלם, בנה היחיד של אם אלמנה. היא מאד אהובה ומדברים עליה הרבה. אני חושב שגברים ים תיכוניים רבים חשים שהגורל שלהם ומהלך חייהם מוכתב על ידי אמהותיהן.

שאלה: צוות השחקנים בסרט, ממש כמו ב"ארוחות אמצע אוגוסט", מלא בדמויות מקוריות ואקסצנטריות, במיוחד דמויות הנשים וכולם כולל אתה נקראים בשמותיהם האמיתיים של השחקנים. כאילו מתוך רצון לא להפריד בין הדמויות והחיים האמיתיים של השחקנים. אתה יכול להסביר את הסיבה לכך?
תשובה: כיון שסרטיי מתארים חיי יום יום, אני תמיד מנסה לעבוד עם שחקנים שהם ייחודיים עד כמה שניתן ויש להם אישיות יוצאת דופן ונדיבות טבעית שניכרת בהופעה שלהם. זו הסיבה שלדמויות קוראים בשמות השחקנים. יש המשכיות בין החיים האמיתיים וסיפור הסרט. וכמו שאמרת בשאלה, אינני רוצה להרחיק את הדמויות מהפרסונה של השחקנים. כשהטכניקה הזו עובדת זה מאפשר לך להגיע לרגעים יוצאי דופן.

שאלה: בסרטים שלך יש אלמנטים מסוימים שניתן לומר שהם שחקני המשנה, האוכל, הבישול, ארוחות הצהריים והערב ליד השולחן, והמון כוסות של יין לבן שאתה לוגם. האם האלמנטים הללו הכרחיים לסיפור? האם הם מייצגים את התאוות הפרטיות שלך או שהם בסרט כדי להכניס ארומה של "עבודת בית"?
תשובה:  כילד למדתי לבשל מתוך הכרח כיוון שאמי היתה בשלנית איומה. כשהתבגרתי התחלתי לבשל באופן רציני ואני עדיין מבשל עבור משפחתי. כמובן שאני מלווה את עבודת הבישול באיזה כוס יין משובח. זה הפך לחלק מחיי ולכן זה כל כך חשוב בסרט.

שאלה: עלילת הסרט מתרחשת בטרסטורה, אזור מיוחד ברומא שבדרך כלל איננו רואים בקולנוע, למרות שהוא נמצא ממש בלבה של העיר. מדוע בחרת למקם את הסרט במיקרוקוסמוס אורבני זה,  בו נולדת וגדלת?
תשובה: העובדה שנולדתי וגדלתי שם משמעותה היא שאני מאד מחובר וקרוב לאזור. האוכלוסייה השתנתה עם השנים אבל האווירה היא תמיד קסומה. נקודת הפתיחה היא שאני אוהב סרטים הקרובים למציאות. לכן זו היתה בחירה אינסטינקטיבית למקם את הסרט בעולמי שלי. זו היתה הבחירה היחידה שלי – במיוחד מכיוון שאני לא מרבה לעבור ממקום למקום.

שאלה: התחלת רק לאחרונה לביים סרטים ועם הצלחה מיידית, אבל במהלך השנים עבדת הרבה, בתיאטרון כשחקן ובקולנוע כעוזר במאי ותסריטאי. באיזה מידה כל זה משפיע על עבודתך כבמאי?
תשובה:  התחלתי בתיאטרון. ואז קפצתי לעולם הקולנוע ועשיתי את עבודתי. בהתחלה הרבה כעוזר במאי ואחר כך צללתי יותר לתוך הצד הביישן והמופנם שבי והתחלתי לכתוב. כיון שזה גם סוג של מעורבות בקולנוע. אבל בדרך זו אתה לא חייב לחשוף את עצמך יותר מדי. ואז נסיבות שונות הביאו אותי לקפוץ שוב מתוך המחילות. אבל אני חייב לומר שכל הניסיון הקודם שלי בא לידי ביטוי בסרטים שלי.

שאלה: כשחקן אתה תמיד מגלם את התפקיד הראשי בסרטייך. האם תסכים לשחק עבור במאים אחרים או האם יש כותבים אחרים שתרצה לעבוד איתם?
תשובה: כמתבגר למדתי בימוי ומשחק בבית ספר רציני מאד. הייתי כולי מחויב ללימוד מלא התלהבות של מחזות שונים אותם ראיתי מקודשים. אבל כשהייתי צריך להציג את האינטרפרטציה שלי בפני הכיתה, למקבת או המלט, כולם צחקו. המורה, אלסנדרו פרסן, היה מכבה את הזרקור ושולח אותי למקומי בחזרה. הייתי מדוכא במשך חודשים. לבסוף בסוף השנה פרסן אמר: "אני לא מאוכזב ממך, אבל אתה פשוט לא יכול לשחק במחזות הללו. אתה קומיקאי טבעי, אל תתייאש, קומיקאי יכול לעשות דברים רבים".
שנים רבות לא שיחקתי, כיון שהייתי ביישן ולא כל כך מאוהב בעצמי כמו ששחקן צריך להיות. כמו השחקנים שאני בוחר לסרטים שלי, אני משחק את עצמי בעבודה. אבל אני מאמין שאם במאי באמת ירצה אותי לפרויקט מסוים אני יכול להתחייב לתפקיד בכל מאודי וכוחי. אבל זה תמיד חייב להיות משהו שיגרום לאנשים לצחוק.

ג'יאני די גרגוריו
יליד טרסטורה, רומא. בה הוא עדיין חי ועובד. האהבה לקולנוע החלה עוד בילדותו . הוא בילה את בקריו בבית הספר ואץ אחרי הצהריים בבתי הקולנוע של השכונה, צופה לעיתים בשלושה סרטים ביום.
החל ללמוד באוניברסיטה ספרות מודרנית. עזב את הלימודים לפני סיומם כדי ללמוד באקדמיה לאמנויות הבמה ברומא עם המורה אלסנדרו פרסן. סיים את לימודיו במגמת משחק ובימוי תיאטרון.
במשך שלוש שנים עבד בקבוצת התיאטרון הניסיונית של פרסן ונטל חלק בסמינרים עם יוצרים גדולים ולהקותיהם כמו גרוטובסקי, רוברט וילסון, ג'וזף צייקין וקנטור. התוצאה היתה ההצגה "לוויתן" שהוצגה בפסטיבל ספולטו בשנת 76.
לאחר שלוש שנים בתיאטרון בהן עבד כעוזר במאי ושחקן, הוא צפה בסרטו של מרטין סקורסזה "רחובות זועמים" שהשפיע השפעה רבה עליו. הוא החליט לעזוב את העולם התיאטרון והחל לעבוד כעוזר במאי בקולנוע לפני שהחל לכתבו תסריטים.
הוא כתב תסריטים לכמה סרטים מצליחים. בשנת 2000 פגש בבמאי מתיאו גארונה לאחר ההקרנה של סרטו הראשון. ג'יאני עבד כעוזר במאי שלו בשלושה סרטים. ב 2007 היה שותף לכתבת הסרט הבא של גארונה , הסרט המצליח ועטור הפרסים  "גומורה"
ב- 2008 הוא כתב ביים ושיחק בסרטו הראשון "ארוחות אמצע אוגוסט". שהוקרן בשבוע המבקרים בפסטיבל ונציה. הסרט זכה בשורה ארוכה של פרסים באיטליה וברחבי העולם, ביניהם פרס דוד דונאטלו – האוסקר האיטלקי - לבמאי על סרטו הראשון.

ראיון עם ולריה די פרנסיס בנדוני
שאלה: את יכולה לספר על הפגישה שלך עם ג'יאני לצורך הסרט הראשון "ארוחות אמצע אוגוסט"?
תשובה: מפיק הסרט מתיאו גארונה יזם את הפגישה. כשהוא היה ילד הוא התגורר עם משפחתו קומה אחת מתחתיי. הוא היה מאד חמוד, תמיד נתתי לו ממתקים. ככה זה קרה. פתאום הוא הציע שאני אשחק בסרט. כשהוא הזמין אותי לפגישה הוא אמר: "תהיי רגועה, תגידי מה שאת רוצה", וככה התקבלתי מיד בגלל הידידות עם מתיאו. הסרט שצולם בדירה של אמא של מתיאו בפיאצה ויטורינו היה ניסיון אותו חוויתי, איך לומר, די ברוגע. הייתי משוחררת לגמרי. כולם אמרו לי שהייתי טובה, למרות שחשבתי שזה בכלל שטויות. חשבתי שלא אוכל לעשות את זה אבל אז אמרתי לעצמי - למה לא.

שאלה: האם יכולת לנחש שהסרט יצליח כל כך?
תשובה: מעולם לא. אתה יודע העלילות של סרטים הם בדרך כלל דומות אחת לשנייה, "הם נפגשו.., הם התאהבו.., הם התחתנו." מי יכול היה לנחש שסרט עם כל הנשים הזקנות הללו, שאוכלות עוף צלוי ותפוחי אדמה יהיה כל כך מצליח.

שאלה: מה לגבי יחסייך עם ג'יאני? את יכולה לומר לנו משהו על ההכנות שלך ל"הפלפל של החיים"?
תשובה: ההבדל בין שני הסרטים הוא בכך שמעולם לא קראתי את התסריט של "ארוחות אמצע אוגוסט" הכל היה מאולתר. היתה לנו ארוחת ערב עם הנשים האחרות וגי'אני אמר לי מה לעשות מדי יום. במקרה הנוכחי קראתי את התסריט. למרות שלעיתים קרובות אלתרתי, אבל תמיד ברוח של העלילה. לומר את האמת אני לא עוקבת אחרי התסריט מילה במילה. ידעתי על מה הסצינה והטקסט הוא שלי. מצבים רבים עם גי'אני התפתחו באופן טבעי. למרות שהוא תמיד הוביל והדריך אותי. שוב אני אמו של ג'יאני, אבל הפעם הוא "הילד של אמא", לעיתים קרובות הוא מבקש כסף. לפעמים אני נותנת לעיתים לא. נוסף לכך בסרט הוא כל הזמן פוגש נשים יפות אבל הוא לא מצליח להשכיב אותן. ובכן ג'יאני הוא חתיכת בן ... מעולם לא חשבתי שאני משחקת, אני תמיד חושבת שאני חיה את המצבים השונים. אם ג'יאני במהלך סצינה מסוימת עצוב ומוטרד, הרצון לעודד אותו בא לי באופן טבעי. בינינו בסוף כל סצינה שאלתי "ביצעתי אותה בסדר?" כולם אמרו לי שהייתי בסדר אז המשכתי.

שאלה: האם זה נכון שבסרט הזה התאפרת בעצמך? ושלבת את הבגדים שלך?
תשובה: כל הבגדים בסרט הם שלי. מעצבת הבגדים הגיעה לבית שלי ראתה את השמלות שלי ובחרה מתוך המלתחה שלי. הם ידעו שיש לי המון שמלות. אפילו את האיפור עשיתי בעצמי והם רק הוסיפו איזה טאץ' סופי.

שאלה: איך ההרגשה להיות שחקנית בגיל המופלא שלך?
תשובה: לא הייתי יכולה לתאר שזה יקרה. אני זוכרת כשהייתי בת 19, סרטי פוקס קראו לי למבחן בד. כשאבי שהיה עורך דין שמע על זה, הוא היה בשוק. הוא לא הצליח להבין איך הם העזו להזמין את הבת שלו – בתו של עורך דין חשוב- להיות שחקנית. מנקודת המבט שלו זה היה כמו לבקש ממני להיות זונה. הפכתי לשחקנית בדרך מקרה. בגלל חברות. אבל עכשיו אני שמחה. לא הייתי יכולה לתאר את זה. מעולם לא חשבתי שאהיה כל כך פופולארית. וזה מדהים. נתתי בשנים האחרונות יותר נשיקות מאשר הענקתי בכל חיי. אבל הדבר המדהים ביותר הוא שאנשים צעירים מזהים אותי, וזה דבר מאד מיוחד לגברת בגילי. לעשות סרט לא היה קשה בשבילי לאחר שעברתי כל כך הרבה חוויות בחיי. לפחות כך יכולתי לעבור את החוויה מבלי לחשוב על שום דבר אחר.

ובינינו מעולם בכל חיי לא עבדתי, הג'וב הראשון שלי היה כשהגעתי לגיל 93.