סרטו של מישל לקלרק  Michel Leclerc                 

זוכה פרס הסזאר לתסריט הטוב ביותר

זוכה פרס הסזאר לשחקנית הראשית שרה פורסטייה.

היא בחורה חופשייה ומשוחררת, הוא גבר שמרן ועצור – והם מתאהבים האחד בשניה

 95 דקות, צרפתית. תרגום לעברית
הסרט מופץ על ידי:

ב-"אורלנדו סינמה" בבית ציוני אמריקה ת"א, יס פלנט חיפה ור"ג, סינמטק ירושלים ועוד

החל מה-2 בפברואר 2012

דרמה קומית סקסית ושנונה. באיה, צעירה יפה, מוחצנת וחופשייה (שרה פורסטייה) חיה על פי המוטו "עשו אהבה ולא מלחמה". במאמציה לשנות את דעתם של גברים מהצד השני של המפה הפוליטית היא שוכבת איתם – ועבור באיה כל גבר שמרן או ימני נמצא על הכוונת. עד עתה היא מתהדרת בתוצאות טובות מאד.

כשבאיה פוגשת את ארתור מרטן, גבר בשנות הארבעים שלו, היא חושבת שהוא חבר בארגון שמרני ימני, והיא מתחילה במאמציה לשנות את דעותיו, גם דרך המיטה. אבל לעיתים מתגלה ששמות הן לא חזות הכל והדברים לעיתים הם לא כמו שהם נראים. באיה וארתור הם הפכים כמעט בכל – בדעות, בדת, בהתנהלות ובאורח החיים - אבל כשהאהבה פורצת אין דרך לעצור אותה.

יוצרים:

בימוי : מישל לקלרקMichel Leclerc

תסריט : באיה קאסמי ומישל לקלרק Michel LeclercBaya Kasmi &

מפיקים :קרולין אדיראן, אנטואן ריין ופבריס גולדשטיין, סרטי דלנטה והפקות קארה.

צילום: ונסן מתיאס

עריכה: נטלי הובר

מוסיקה מקורית: ג'רום בן שושן ודויד אוברט

משתתפים:

באיה בן מחמוד: שרה פורסטייה  Sara Forestier

ארתור מרטן: ז'ק גמבלין  Jacques Gamblin

ססיל בן מחמוד- קרול פרנק  Carole franck

מוחמד בן מחמוד – זינדין סואלם Zibedine Soualem

אנט מרטן – מישל מורטי Michelle Moretti

לוסיין מרטן –ז'ק בודה BoudetJacques

ובתפקיד אורח של עצמו – ליונל ג'וספן – ראש ממשלת צרפת בשנים 1997-2002.

ראיון עם הבמאי/תסריטאי מישל לקלרק והתסריטאית באיה קאסמי:

הסרט הזה הוא כמו סרטך הראשון, הקומדיה "לא הזמנתי אף אחד". מדוע בחרת בקומדיה?

מישל לקלרק:כשאתה מדבר על עצמך, או לפחות כשאתה רוצה להשתמש בחומרים אוטוביוגרפיים, ההומור מסייע לך לקחת צעד אחד לאחור, צעד שימנע ממך ליפול למלכודת של נרקיסיסטיות. אתה אמנם מדבר על עצמך אבל אתה צוחק מעצמך באותו זמן. זו הסיבה העיקרית שבגללה אני מביים קומדיות. זו נראית הדרך היפה ביותר לדבר על אנשים בלי להיות מלא בעצמך.

מה הן ההשפעות שלך?

מישל לקלרק:בראיונות אחרונים התלונן וודי אלן שיוצרי קולנוע צעירים מושפעים יותר מסקורסזה ומטרנטינו ולא ממנו. יחד עם זאת במשך שנים ניסיתי להיות מושפע יותר ממנו - בעיקר מ"אנני הול" ו"ימי הרדיו", במיוחד בהקשר של "שמות של אהבה", אבל אף אחד לא מבחין בזה. המטרה האולטימטיבית שלי תהיה להעתיק את כל סרטיו אחד אחרי השני. אבל אני חושש שלא אחיה מספיק שנים כדי לעשות את זה. אני מקוה שמתישהו אתבע אותו על גניבה ספרותית, שבעקבותיה אולי אצליח לפגוש אותו.

איך החלה ההרפתקה של "שמות של אהבה"?

מישל לקלרק: כשפגשתי את באיה לפני כמעט 10 שנים. היא אמרה לי את שמה ואמרתי "האם הוא ברזילאי?" והיא ענתה "לא הוא אלג'יראי" היא שאלה לשמי עניתי לה והיא אמרה: " לפחות כל אחד יכול לדעת מאיפה הוא הגיע". כך שנקודת הפתיחה של הסרט היא נקודת הפתיחה של יחסינו האישיים.

באיה קאסמי:רצינו להגיב לכל עניין הזהות, המוצא והקהילה. דיון שקשה לנו להזדהות איתו ויחד עם זאת קשה לנו להתמודד איתו.

מישל לקלרק: בצרפת שאלת המוצא היא מורכבת ואנשים אובססיביים לגביה. איך אתה נשאר נאמן לשורשים שלך מבלי להתחבר למנטאליות של הקהילה שלך? איך תוכל להיות אתאיסט מבלי לזנוח את המקורות שלך? אנחנו מוקסמים מן השאלות הללו.

האם זה מאד אוטוביוגרפי ?

מישל לקלרק:כן, כי תוך כדי שסיפרנו אחד לשנייה סיפורים על המשפחות שלנו גילנו שלמרות השוני הגדול זיהינו דברים דומים רבים. במיוחד כשזה הגיע להתנהגויות נוירוטיות שונות, לאובססיביות של ההורים שלנו. באופן בסיסי יחסי אהבה נשענים הרבה על החיבור המשפחתי הזה הרבה יותר מאשר על הקשר לקהילה זו או אחרת.

ארתור מרטן מגדיר את עצמו "טוב יותר מכל אדם אחר, אבל הבחירה המוצלחת ביותר בשוק"

מישל לקלרק:אני באמת אוהב דמויות שהן חמורות סבר מדי בכדי להיות חביבות, שחוסר הגמישות שלהן הופך אותן לאנטי חברתיים. ארתור מרטן הוא אחד מאותם אנשים שיש להם איזו צדקנות חברתית, שמונעת מהם לקיים מערכות יחסים. אהבנו את הרעיון של דמות חסרת חוש הומור בקומדיה.

איך הגעתם לרעיון של חוקר עופות שעובד עבור משרד ממשלתי לחקר מחלות בעלי חיים?

מישל לקלרק:עבור ארתור חיפשנו מקצוע שישקף את האופי האובססיבי שלו. העקרון של נקיטת אמצעי זהירות כדי למנוע סיכון אפשרי מתקשר לפילוסופית החיים שלו. כך שהוא הפך אותה ממש לקריירה.

באיה קאסמי:כשחקרנו על המקצוע הזה, הבנו שיכולות להיות לזה הד משמעותי בחייו האישיים. למשל, גילינו שבמקרה של גילוי מחלת שפעת העופות הוא יכול לתת הוראה להשמדה המונית של העופות. שיש להשמיד אותם בגז קודם כל. לזה יש השלכה ברורה לחייו של ארתור ולדברים המטרידים אותו. באיה מציגה דמות המתמסרת לגמרי.

מישל לקלרק:באיה היא דמות אמיצה. היא מאמינה שתמיד מוטב לנקוט באיזשהו צעד גם אם הוא שגוי מאשר לא לעשות שום דבר בכלל. היא אקטיביסטית שמאמינה שהפעולות שלה יכולות לשנות את העולם. אבל מה שמייחד אותה הוא שהיא אינה מבדילה בין המחויבות הפוליטית שלה לבין המחויבות האישית שלה, כיון שהיא שוכבת עם האויבים הפוליטיים שלה. היא דמות עם מחשבה מקורית משלה.

באיה קאסמי:היא גם מסוג האנשים שמפשטים דברים מתוך הכרח. העולם היום הוא כל כך מורכב שכדי להיות מחוייב אתה חייב לאמץ גישה מאוד ברורה ולדבוק בה. זה מה שגורם לה לומר דברים מגוחכים מדי פעם, כמו "אנשים מרובעים הם לגמרי פשיסטיים, שמאלנים הם בסדר ואנשי ימין הם כולם פשיסטיים", מבלי להרגיש בושה על כך. זה נראה מאוד לא בוגר אבל עבורה זו בחירה מצפונית. היא נותנת לעצמה ללכת בעקבות קו המחשבה הזה מתוך רצון לא לאבד את האנרגיה תוך כדי. זהו אתגר.

איך בחרתם את ז'ק גמבלין?

מישל לקלרק:חשבנו עליו מיד. חשבתי שהוא מתאים לתפקיד כיוון שהוא דוגמא מצוינת לאיש ששומר על עצמו, טיפוס סגור שמעביר סוג מסוים של אנושיות. יש לו גם מבנה גוף בעל פוטנציאל למצבים קומיים שלא נוצל עד עתה.

ושרה פורסטייה?

מישל לקלרק:כתבנו את התפקיד של באיה כמו מרלין ערבייה. בהתחלה חיפשנו שחקנית עם מבטא ערבי. אבל לא מצאנו מישהי שתביע את כל האספקטים השונים של הדמות. מצחיקה, מלאת חיים, ספונטנית וללא מעצורים. פתחנו את האודישנים לשחקניות שהן לא ממוצא ערבי. ואז כשפגשנו את שרה למרות שהיא לא התאימה לדמות שדמיינו לעצמנו בתהליך הכתיבה מיד ידענו שזו היא. יש לה את הצד השנון והמצחיק שחיפשנו, מבלי להיות וולגרית. משם עשינו שינויים שיתאימו לשרה.

באיה קאסמי: הודות לשרה, מבלי אפילו לנסות, הגענו בחזרה אל המורכבות של דמות שסובלת מכך שאינה נראית ערבייה למרות שאביה הוא מאלג'יר, שזה משהו מאוד דומה לי.

השחקנים נראים מאוד טבעיים.

מישל לקלרק:מאוד נהניתי לביים את השחקנים כיון שחשתי שהם מאוד מעורבים בסרט. הם היו פתוחים לעשות אימפרוביזציות. עבורי זה חשוב לשמור מקום לחירות ושינויים, במיוחד כשמדובר בתסריט כתוב מהודק. למשל, השתמשתי בצדדים המאוד אקטיביסטים אצל קרול פרנק המשחקת את אמה של באיה. בסצינות בהן היא מתווכחת על אנרגיה גרעינית, או כשהיא מתעקשת שארתור יסכים לנישואים עם זרה, בקטעים האלה היא מאלתרת.

מה היו המטרות שלך כבמאי?

מישל לקלרק: רציתי לשחק בקונטרסט בין הנושאים השונים – פוליטיקה וטראומת ילדות והסגנון הזוהר של הצילום. כמו למשל בסצינה שארתור ובאיה מתהלכים בין עלים נושרים, לאחר טקס נישואי הנוחות. הם מתווכחים על הצורך לשמר זיכרון ועל מלחמת אלג'יר. מצאתי שזה מאוד משעשע לצלם את זה בשוט רחב המקובל בקומדיות רומנטיות, ומצד שני רציתי להימנע מעריכת יתר וקאטים של צילומי קלוז אפ טיפוסיים לקומדיות שלנו. העדפתי לצלם שוטים רחבים ולא להאיר יתר על המידה את הסצנות, גם במחיר של לאבד כמה מן האלמנטים הקומיים.

הסצנה שארתור מלביש את באיה היא מאד פואטית?

מישל לקלרק: עבור באיה עירום הוא ממש לא חשוב. היא פועלת ערומה בדיוק באותה דרך שהיא פועלת לבושה. היא לא עושה את זה בצורה מינית. לכן היינו צריכים למצוא דרך להציג את העירום שלה בצורה רגילה ואת ההתלבשות בצורה סקסית. זו היתה סצינה מאתגרת לביים.

הבמאי

מישל לקלרק:

תסריטאי ובמאי, ביים שבעה סרטים קצרים

את סרטו הארוך הראשון ביים בשנת 2006. "שמות של אהבה", עליו זכה בפרס הסזאר לתסריט הטוב ביותר, הוא סרטו השני. סרטו הבא יצא במהלך 2012 ובו נוטלים חלק שרה פורסטייה, אריק אלמוזנינו, עמנואל באר ועוד.

האירועים שעברו על אמו של גיבור הסרט, הושפעו מאירועים שעברה אמו היהודייה של מישל לקרק בחייה.

שחקנים

ז'ק גמבלין:

השתתף בעשרות סרטים.

מבין הסרטים בהם נטל חלק והוצגו בארץ - "גיהינום" של דניס טנוביץ על פי תסריט של קישלובסקי, "סוף סוף אלמנה" של איזבל מרגו, ושני סרטים של ברטרן טברנייה: "רישיון מעבר" ו"לולה הקדושה". גמבלין שיחק גם בסרטו האחרון של קלוד שברול "המפקח בלאמי". גמבלין מרבה להופיע בתיאטרון ואף כתב מחזה.

על תפקידו בסרט זה היה מועמד לפרס הסזאר, כמו כן היה מועמד לפרס על תפקידו בסרט של רמי בזנסון "היום הראשון של שארית חייך". זכה בפרס המשחק בפסטיבל ברלין בשנת 2003 על תפקידו בסרט "רישיון מעבר".

שרה פורסטייה:

אחת השחקניות העולות בקולנוע הצרפתי.

בגיל 13 הצטרפה לחברה שהלכה לאודישן ועשתה גם היא את האודישן ופרחה. מאז הופיעה בתפקידים קטנים רבים בקולנוע ובטלוויזיה. כשהבמאי עבדל לטיף קשיש ביקש לביים את סרטו הארוך השני ב-2003, "על אהבה וסיכויים", הוא ביקש להשתמש בשחקנים חסרי ניסיון. שרה בת ה-17 שכנעה אותו לתת לה צ'אנס. ההצלחה שלה היתה גדולה והיא זכתה בפרס הסזאר לתגלית השנה.

מאז הופיעה בחמישה-עשר סרטים ארוכים וקצרים, ביניהם  בתפקיד הזמרת  פרנס גאל (בובה של קש) בסרט על חייו של סרג' גנסבורג,  ובסרטו של גאון הקולנוע אלן רנה "עשבים שוטים". היא אף הצטלמה בארץ לסדרת הדרמה של חיים בוזגלו "לחיות מחדש" – כמעפילה יהודייה.